השבוע לפני 31 שנה

ג'ים ת'ורפ והמדליות שהוחזרו שלושה עשורים מאוחר מדי

המדליות האולימפיות, שנלקחו מאחד מגדולי האתלטים של המאה העשרים בעוון מקצוענות, הוחזרו זמן רב לאחר פטירתו

אמיר ענבר
אמיר ענבר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

18.1.83 בשטוקהולם 1912 לא היה ספק לגבי זהותו של כוכב המשחקים האולימפיים. "אתה, אדוני, הוא האתלט הגדול בעולם", אמר המלך גוסטב החמישי לג'ים ת'ורפ בזמן שהעניק לו מדליית זהב שנייה. "תודה, מלך", ענה ת'ורפ, בחור ממוצא אינדיאני שזכה לשם "וו־טו־האק" (נתיב מואר) אחרי לידתו.

בימים שקדמו לכך, אכן הואר נתיבו של ת'ורפ בן ה־24. מי שרק חמש שנים קודם לכן החל את דרכו באתלטיקה - הוא ראה אחרים בבית הספר קופצים לגובה, ביקש לקפוץ בעצמו ועבר - זכה בקרב 5 שהיה נהוג בזמנו במשחקים כשהוא מנצח בארבעה מהמקצועות: רוחק, דיסקוס, 200 מטר ו־1,500 מטר. אחר כך דורג רביעי בגמר קפיצה לגובה ושביעי ברוחק. לקינוח התייצב לקרב 10, שהורכב מהמקצועות הנהוגים כיום. למרות שעד אותה שנה לא הטיל כידון או קפץ במוט, הוא סיים ראשון בארבעה מקצועות ושלישי בארבעה נוספים, ניצח בהפרש של כמעט 700 נקודות וצבר 8,412 בסך הכל - שיא עולם. בניו יורק זכה לקבלת פנים השמורה לגיבורים. "אני שומע אנשים קוראים בשמי", אמר, "ולא מבין איך לאדם אחד יכולים להיות כל כך הרבה חברים".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ