השבוע לפני 90 שנה

המפגש שהצית את דמיונם של חובבי הטניס

סוזן לנגלן נסעה בלימוזינות, לגמה קוניאק בין המשחקונים והחליפה מאהבים בתכיפות בה השתנה מצב רוחה. את יריבתה הגדולה והשקטה, הלן ווילס, פגשה פעם אחת בלבד, אך זה הספיק לה כדי לפרוץ בבכי בסיום

אמיר ענבר
אמיר ענבר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

16.2.26 סוזן לנגלן והלן ווילס, הטניסאיות הגדולות של שנות ה־20', חלקו מעט מאוד קווי דמיון. זה התחיל בקו הבסיס שלהן — האחת ראוותנית, האחרת שקטה — והתפתח אל סגנון משחקן. אלא שלמעשה, כל השוואה בין השתיים תהיה מצומצמת מדי. לנגלן הצרפתייה לא היתה שונה רק מווילס — היא לא דמתה בדבר גם לשאר השחקניות.

בזמן שטניסאיות אחרות שיחקו בביגוד שכיסה את רוב גופן, דבקה לנגלן בחצאית קצרה יותר ובחולצה ללא שרווולים, עם ביגוד משי תחתון. מפיה יצאו קללות בתכיפות גבוהה ולתוכו זרמו משקאות חריפים — במגרש ומחוצה לו. היא לבשה מעילי פרווה, נסעה בלימוזינות והחליפה מאהבים בקצב גבוה כמעט כמו מצבי הרוח המשתנים שלה. לא סתם כינו אותה "האלוהית" — היא היתה אקסצטנרית, גדולה מהחיים. "היא הספורטאית הראשונה שהוכתרה כסלבריטאית מחוץ לענף שלה", כתב לארי אנגלמן בספרו "האלה והנערה האמריקאית". לא האשה החדשה — אלא אחת ויחידה. על המגרש ומחוצה לו, לא היתה כזו לפניה או אחריה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ