השבוע לפני 60 שנה |

ביל ראסל: הסנטר הכי גדול שהיה, בלי חיוך או קליעה

חדשנות בהגנה ונכונות להקריב למען הכלל הפכו את ביל ראסל לשחקן מפתח ב־11 אליפויות של בוסטון ולאחד הגדולים בהיסטוריה. אישיותו המורכבת הזכירה לכולם כי גם הוא רק בן אנוש

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

22.12.1956 רד אאורבך היה איש של סיפורים, והוא שמע מספיק כאלו על ביל ראסל הרבה לפני שפגש אותו לראשונה. זו הסיבה שביום בו התקיים דראפט 1956, כנראה עם סיגר ביד ימין וקריצה בעין שמאל, הגה טרייד בומבסטי: בוסטון שלו שלחה לסיינט לואיס את אד מקאולי וקליף הגן, אולסטארים ושחקני היכל התהילה עתידיים, וקיבלה בתמורה את הבחירה השנייה. משנסגר הדיל, נותר לו פלונטר בודד להתיר - כיצד לגרום לרוצ'סטר רויאלס, בעלת הבחירה הראשונה, לדלג על ראסל. הבטחה אחת קפואה אחר כך, גם המכשול הזה היה מאחוריו. "מופע על הקרח", גילה אאורבך בחיוך לעיתונאי ג'ון פיינסטיין, שתהה על כך באוזניו במרחק חצי מאה, "לוולטר בראון (הבעלים של הסלטיקס) היו קשרים בתחום. אמרתי לו להתקשר ללסטר האריסון, הבעלים של רוצ'סטר, ולהבטיח לו שהמופע יעבוד אצלו שבוע ברציפות אם הוא לא ייקח את ראסל".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ