השבוע לפני 27 שנה

טרילוגיית מלחמת הכוכבים על הדשא

בווימבלדון חיכו כמעט 100 שנה כדי לראות שלושה גמרים רצופים בין אותם שחקנים. בין 1988 ל־1990, גילמו סטפן אדברג ובוריס בקר את תפקיד חייהם. הנרדף הפך לרודף, הרודף לנרדף

אמיר ענבר
אמיר ענבר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

9.7.90 הוא מכונה "הספורט הלבן", אבל הטניס כפי שבוריס בקר מכיר אותו תמיד נצבע גם בכחול וצהוב - צבעי הדגל של שוודיה. "בורג היה ההשראה שלי, הסיבה לכך שהרמתי מחבט", מספר הגרמני על ילדותו. כשהגיע לגיל נוער, מצא בקר מולו קרחון אחר - כזה שבמידה רבה יגדיר את הקריירה שלו, והוא יגדיר את שלו: סטפן אדברג.

"די גדלנו יחד", אומר אדברג. "בנוער היה בלתי אפשרי לנצח אותו", שיחזר בקר בראיון משותף ב־2012, ונזכר בהפסד לשוודי בווימבלדון ב־1983. כל שחקני הנוער חשו כך באותה שנה, בה הוכתר אדברג לאלוף בכל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם לנוער. הבוגרים, כפי שקורה שוב ושוב, התגלו כסיפור שונה. הנרדף הפך לרודף, הרודף לנרדף.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ