בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבוע לפני 30 שנה

בבוסאן היה יום כיפור של השיט הישראלי

ההימנעות מניסיון לשנות את מועדי התחרות, ההפתעה שהכינו האחים טורטן, הלחץ והתסכול הנוראי בשיוט האחרון. אלדד אמיר, שיחד עם יואל סלע סיים רביעי במשחקי סיאול 88', חוזר אל המדליה ההיסטורית שהוחמצה בגלל יום כיפור. "גם עכשיו", הוא אומר, "אני חנוק לגמרי"

8תגובות
תחרות שיט

הכתבה פורסמה לראשונה בספטמבר 2017, ומובאת כעת שוב 21.9.1988 מי מהישראלים שמכיר את הסיפור, מודע כנראה רק לשורה התחתונה שלו. אבל העלילה הזו, שהתרחשה במרינה של בוסאן, דרום קוריאה, מורכבת מחומרים שגם תסריטאי הרפתקן למדי כנראה לא היה מעז לרקוח יחד. זה מפתיע, מקומם והפכפך, וזהו אחד הפספוסים המיוחדים והמורכבים בתולדות הספורט האולימפי הישראלי. השנה היא 1988 וטבלת המדליות האולימפיות של ישראל עדיין מאופסת. לפני שהג'ודו הישראלי המציא עצמו בגרסה ההישגית, את התקווה הזעירה למתכת אפשר היה למצוא רק בלב ים....



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#