בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבוע לפני 63 שנה

סופו של אלברטו אסקארי, הנהג השמנמן שהאמין באמונות טפלות, והיה מהיר יותר מכולם

בימים הראשונים והפרועים בפורמולה 1, כשהניצחון והקטל הלכו זה לצד זה, חקק אלברטו אסקארי את שמו בהיסטוריית הענף. מותו הטראגי בתאונה על המסלול, בדומה מאוד לאביו, שם סוף לאגדה

תגובות
אלברטו אסקארי במכונית הפרארי שלו, ב-1952.
LEVY / ASSOCIATED PRESS

26.5.55 האימרה המפורסמת ביותר שיצאה מפי אלברטו אסקארי לא הושמעה לציבור, אלא בפני אדם אחד. לא פלא, אם כך, שלאורך השנים נפוצו גרסאות מעט שונות שלה. דבר אחד משותף לכולן: הן מצמררות. "אני מנסה לתת לילדיי כל מה שהם רוצים, לספק את כל צרכיהם, אפילו את הגחמות", אמר נהג המירוצים האיטלקי, "אבל אני מעדיף להיות קפדן איתם. אני לא רוצה שיאהבו אותי יותר מדי. יום אחד, ייתכן שלא אחזור. יכאב להם פחות אם לא אאפשר להם להתקרב אליי יותר מדי". אסקארי הכיר היטב את המשמעויות של איבוד הורה בגיל צעיר. הוא היה בן שבע...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#