השבוע לפני 28 שנה |

כדי להפוך לאגדה, מייקל ג'ורדן היה צריך ללמוד את הדבר הקשה מכל. לפחות עבורו

עוד לפני שהוגדר כגדול בכל הזמנים, מייקל ג'ורדן היה החשוב בשחקני שיקגו אבל גם נקודת התורפה של הבולס. אחרי התבוסה לפיסטונס בגמר המזרח ב-90 החל השינוי: מסופרסטאר כישרוני אגואיסט שלא זוכה בכלום לווינר האולטימטיבי

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

12.6.1991 מייקל ג'ורדן לא צעק והשתולל כמו הג'נרל-מנג'ר, ג'רי קראוס, שעיקם את דלת חדר ההלבשה מרוב עצבים. הוא דיבר בשקט, אבל משהו בקול שלו שידר נחישות ואסרטיביות שחלחלו היטב למאזינים. "זו הפעם האחרונה שזה קורה", אמר לחבריו לקבוצה, דקות אחרי ההפסד לדטרויט במשחק השביעי של גמר המזרח 1990. "לעולם לא נחווה שוב את ההרגשה הזו". שנים לאחר מכן, סטייסי קינג – משחקני הספסל של הבולס – תיאר את הרגע כהתגלות דתית. "הוא דיבר וכאילו היתה הילה סביבו", שיחזר עבור "שיקגו מגזין", "הדברים שלו פגעו בנו כמו ברק".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ