השבוע לפני 31 שנה

נטש את השיוט האולימפי והפסיד את המדליה, אבל הציל את המתחרה ממוות

השייט לורנס למיו נאבק כלכלית להשאיר את ראשו מעל המים, וכשראה את השייט ג'וזף צ'אן נלחם באופן דומה בגלים באולימפיאדת סיאול 1988 - הוא ידע מה עליו לעשות. מהקריירה של הקנדי לא נותר הישג משמעותי, אך את הרגע בו הציל את עמיתו מטביעה איש כבר לא ישכח

אמיר ענבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר

20-27.9.1988. בין לורנס למיו לג'וזף צ'אן הפרידו אוקיינוסים ברוב חייהם. אחד נולד בקנדה והאחר בסינגפור. למרות זאת, לשניים היה ים של דברים משותפים - בראשות הים עצמו. זאת לא היתה רק הפיכתם לשייטים אולימפיים, אלא כל מה שנלווה למקצועם: המצוקה הכלכלית המתמשכת, הסכנות.

מספר פעמים בקריירה נזקק למיו לסיוע אחרי שנפל למים. במירוץ בניו זילנד נזעקה לעזרתו סירת הצלה. באימון בשוודיה שוב מצא עצמו בתוך הים. "זו היתה תחושת חוסר אונים", שיחזר, "לא היה סיכוי שאוכל לשחות". למזלו, אחד מיריביו שלף אותו מהמים. "החוק הראשון של השיט קובע שאם אתה רואה מישהו בצרות, אתה עוזר לו", מסביר למיו. במשחקי סיאול 88', כאשר זיהה רק את ראשו של צ'אן צף מעל המים בין גלים שגובהם הגיע לארבעה מטרים, הגיע תורו ליישם את החוק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ