לחוות את השנה הטובה ביותר של טניסאי בהיסטוריה, ולא ליהנות לרגע

עם חבטת כף יד אדירה ואב שתלטני שאיים להקים לבתו סבב, שטפי גראף היתה משהו שכמותו לא ראו מעולם. מאחורי החזות הקרירה עמדה נפש של בת 19 שלעתים נסדקה, ולרוב ריסקה את יריבותיה. ב-1988 זה הקנה לה זכייה בכל ארבעת הגראנד סלאמים, ולקינוח זהב אולימפי

אמיר ענבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שטפי גראף בת ה-19 על המשטח בווימבלדון, 1988. "הלוואי שזה היה קורה בשלב מאוחר יותר בקריירה"
אמיר ענבר

10.9.1988. ג'נין תומפסון האוסטרלית היתה הטניסאית השנייה ב-1988 שמצאה עצמה עומדת במגרש מול רכבת דוהרת. "השלמנו רק משחקון אחד כששאלתי את עצמי 'מה לעזאזל אני עומדת לעשות'", סיפרה תומפסון. לא שבאמת היה מה לעשות מול שטפי גראף, בין אם את מדורגת 99 בעולם או מדורגת שנייה. זה נגמר בתבוסה 6:0, 6:1.

המשחק הזה אמנם היה קיצוני, אך הוא מאפיין את דרכה של גראף באליפות אוסטרליה. בארבעת השלבים הראשונים איבדה הגרמנייה רק 13 משחקונים. את האנה מנדליקובה, המדורגת חמישית בעולם, טאטאה 2:6, 2:6 ברבע הגמר. בשלב הבא נזקקה רק ל-45 דקות נגד קלודיה קודה-קילש. הגמר התנהל בתסריט דומה, כשברחה ליתרון 1:6, 1:5. כריס אוורט עוד חזרה וכפתה שובר שוויון, אך לא יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ