היום בו גם מוחמד עלי לא הצליח לעצור את ג'ו פרייז'ר

מוחמד עלי, שיכור מגדוּלה, הגיע ל"קרב המאה" במדיסון סקוור גארדן אחרי התעללות מילולית ממושכת ביריבו. ואז הוא פגש בוו השמאלית של ג'ו פרייז'ר

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר ענבר
אמיר ענבר

8.3.71 - מדיסון סקוור גארדן היה מלא ב-20,455 צופים, ששילמו בין 20 ל-150 דולר - סכום עתק באותם ימים. אפילו כוכבים שאיחרו ברכישה התקשו לשים ידם על כרטיס. כך הפך פרנק סינטרה לצלם של המגזין "לייף" לערב אחד והשחקן ברט לנקסטר שימש כמראיין. ברחבי העולם צפו כ-300 מיליון בני אדם בשידור מניו יורק, שיא לאותה תקופה. איש לא רצה להחמיץ את האירוע שקודם כ"ה-קרב", והפך ל"קרב המאה".

היתה זו הפעם הראשונה שקרב במשקל כבד הפגיש בין אלופי עולם בעבר או בהווה כששניהם בלתי מנוצחים. בפינה האחת, מוחמד עלי - בן 29, 31 ניצחונות ב-31 קרבות. באחרת, ג'ו פרייז'ר - בן 27, 26 ניצחונות ב-26 קרבות. זה היה קרב על כל הקופה. לא בגלל הכסף - לשניהם כבר הובטחו 2.5 מיליון דולר, סכום שיא לאירוע בודד של ספורטאי או בדרן - אלא בשל המעמד: בערב הזה יתברר מי באמת מספר 1.

פרייז'ר אמנם החזיק בתארים של התאחדויות WBC ו-WBA, אבל עלי - האלוף בין 1964 ל-1967 - הזכיר שוב ושוב כי מעולם לא הפסיד אותם בזירה. הם נשללו ממנו כשסרב להתגייס לצבא. העובדה שפרייז'ר סייע לו בהחזרת רישיון האיגרוף ב-1970 לא עזרה למתן את לשון יריבו. "מכוער", "גורילה", "טיפש", "אטי" והגרוע מכל, "דוד טום" - עלי לא לקח שבויים בהתגרויותיו טרם הקרב והשתמש בקלף הפיכתו לסמל של מאבק השחורים לעומת שתיקת יריבו. "עלי כיבד את ג'ו מאוד ולא היה צורך בקידום הקרב", אומר ג'ין קילרוי, מנהל עסקיו של עלי לשעבר וידיד של השניים, "אבל הוא מעולם לא פגש מצלמה שלא אהב".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

יממה לפני הקרב, התקשר עלי ליריבו במלון. "אתה בטוח שאינך פוחד?", שאל. "פוחד ממה שאעשה לך", צחק פרייז'ר. למרות נחיתות פיסית, סוכנויות ההימורים נתנו לפרייז'ר עדיפות קלה. "עלי קרא לעצמו הגדול מכולם", כתב באוטוביוגרפיה שלו, "המשימה שלי היתה להראות לו את הטעות בגאוותו המטופשת".

שלושת הסיבובים הראשונים היו דווקא של עלי. "אתה תיהרג בצורה הזו", שמע פרייז'ר ממאמנו, והגביר את הקצב. בהדרגה ערער את יריבו, שבקרב השלישי מאז חזרתו לזירה התקשה לשמור על עבודת הרגליים הזריזה. מאוחר יותר יודה עלי: "לא התאמנתי קשה כבעבר. כשאתה שיכור מגדולה, אתה חושב שעליך לרוץ רק ארבעה קילומטר ביום, שכישרון יספיק, שהכל יתפוצץ בקרב".

האיש שהתפוצץ היה פרייז'ר, שהחל להפעיל את סגנונו ההתקפי. חפירה אחר חפירה, חבטה אחר חבטה. כשהסיבוב השישי תם והנוק-אאוט שניבא עלי לא התממש, פרייז'ר צחק עליו. בסיבובים 7-8 ניסה עלי להתגרות בו כשהחזיק כפפה למצח יריבו בהתנשאות, כאילו מרחיק אותו בקלות מעליבה, ועטה על פניו מבטים מלאי חמלה בתגובה לחבטות שספג. בסיבוב ה-11 סיפק פרייז'ר את תגובתו כשהנחית את חבטת הוו השמאלית הידועה שלו והימם אותו. עלי עוד התאושש עם כמה אגרופים מצוינים, אבל 25 שניות מפתיחת הסיבוב ה-15 והאחרון ייצר פרייז'ר עוד וו שמאלית אדירה. עלי הגדול נפל.

הוא נעמד על רגליו תוך שתי שניות - הפעם הראשונה שמישהו קם נגד פרייז'ר - נאחז בחבלים לכמה רגעים ושב להתאגרף, אך העסק היה גמור. "כששמעתי את הפעמון האחרון", שיחזר פרייז'ר כעבור שנים, "הבטתי בעלי ואמרתי 'בעטתי בישבן שלך'". שלושת השופטים הסכימו והעניקו לו ניצחון פה אחד. לראשונה בקריירה, עלי הפסיד. "נלחמתי נגד כל מי ששמו לפניי ואלוהים יודע שניצחתי אותם", הכריז פרייז'ר, "מה עוד אוכל לעשות?".

יממה מאוחר יותר נפגש עלי עם עיתונאים בחדרו במלון, ונשמע עניו הרבה יותר. כשכתבים קראו לו "אלוף", השיב: "אני לא האלוף. עכשיו אני קורא לג'ו אלוף, בניגוד לעבר. הוא מתאגרף טוב וקשוח. לא נהדר, אבל נהדר בדבר שלו. הוא החובט הטוב ביותר שפגשתי". בשבועות הבאים התאושש ושינה את הטון. הוא טען שהשופטים - לבנים כולם - היו מוטים נגדו והתגאה בכך שפרייז'ר שהה אחרי הקרב תשעה ימים בבית חולים, יותר ממנו. "הפעם הבאה תהיה שונה, אני אהיה שונה", הבטיח עלי.

הוא גם קיים. בשני המפגשים הבאים ביניהם, ב-1974 וב-1975, ניצח עלי. נדמה שדווקא פרייז'ר מעולם לא התאושש מהקרב הראשון. אחריו הוא קיים עשרה קרבות נוספים והפסיד בארבעה מהם, לעלי ולג'ורג' פורמן, בטרם פרש. הקרב ב-71' נותר הגדול בקריירה שלו. קילרוי מגדיר זאת כך: "אם היה נלחם בקינג קונג, הוא היה מפיל אותו באותו ערב. דבר לא היה עוצר את ג'ו פרייז'ר".

קופצים עם סגנון

8.3.69 - מאולימפיאדת מקסיקו 68' חזר יו"ר ועדת האתלטיקה בהתאחדות לספורט, האלוף אהרון דורון, עם קלטות של דיק פוסברי מנצח בקפיצה לגובה תוך הצגת סגנון חדש - עם הגב לכיוון הרף, כשהזרוע והראש עוברים אותו לפני שאר חלקי הגוף. המאמן דוד קושניר צפה בקלטת והחליט ליישם את הסגנון על חניכו בהפועל רמת גן, יוסי פיקל. "זה לא היה פשוט", מספר קושניר, "כדי לקפוץ על הגב צריך מזרונים ובארץ לא היו. לקחתי פסולת ממפעל של גומי אוויר בכפר סבא ומילאנו חמישה שקים. לא היה בטיחותי ב-100% ליפול עליהם".

התוצאות לא איחרו לבוא. בתחרות ליגה בבאר שבע במארס 1969 קבע פיקל 1.93 מטר - שדרוג של שמונה סנטימטר לשיאו האישי בסגנון מספריים ושיפור של סנטימטר וחצי לשיא ישראל של יאיר לובין. למרות שכל העולם אימץ את "סגנון פוסברי", התעקש לובין להמשיך לקפוץ בגלילת בטן. כעבור שנתיים החזיר לעצמו את השיא כשקבע 1.94 מטר. (אריה ליבנת)

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ