אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר

השבוע לפני 52 שנה

11.1.1960. אלה היו רגעים שייצגו היטב את הקריירה של למאר קלארק, ולא לחיוב. בראשית דצמבר 1958 תוכנן למתאגרף ערב קרבות ביוטה, במסגרתו אמור היה לפגוש ארבעה יריבים. לאחר ששניים לא הגיעו, הציע מנהלו האישי מארב ג'נסון 50 דולר למי שייכנס לזירה. וכך נולד ערב בן שישה קרבות.

ההיסטוריה הותירה עיוותים מסוימים וגרסאות שונות לא רק בנוגע לאורך הקרבות, אלא גם בשמותיהם של היריבים האלמונים. מה שברור, הם לא החזיקו מעמד זמן רב. אחד מהם, ג'ק ריד, קרס כבר במכה הראשונה. וויין אניס היה היחיד ששרד סיבוב שלם, והופל בשני. שישה קרבות, שישה ניצחונות לקלארק בנוק-אאוט. "אני פשוט רוצה להגיע לטופ מהר ככל שניתן", הצהיר ב"ספורטס אילוסטרייטד".

עלי. ניבא שיפיל את קלארק אחרי שני סיבובים, ודייקצילום: אי–פי

זו, טוענים רבים, היתה הבעיה. באותו ערב, העלה קלארק את מאזנו ל-27 ניצחונות ב-27 קרבות, מהם 26 רצופים בנוק-אאוט. המספרים היו מרשימים, היריבים הרבה פחות. אפילו ג'נסון הודה: "מעולם לא ראיתי מישהו מהבחורים הללו ולכמה מהם בבירור לא היתה כוונה להתאגרף".

באותה עת, לקריירה של קלארק עוד לא מלאה שנה. אחרי שהתרכז בפוטבול במכללות וסיים שירות צבאי, עסק הצעיר יליד יוטה בגידול עופות, לפני שפנה לאיגרוף. כחובבן זכה בטורניר "כפפות הזהב" האזורי, הגיע לרבע גמר אליפות החובבנים הלאומית והיה בין עשרת המתאגרפים הטובים בארה"ב. בקרב המקצועני הראשון, ב-4 בינואר 1958, ניצח את ג'ון היקס - גם הוא בקרב בכורה - בהחלטת שופטים. היקס ייכנס לזירה רק עוד פעם אחת, כעבור שבועיים, ויופל על ידי קלארק. 

הניצחון הזה העלה את מאזנו של קלארק ל-0-3. בתווך גבר על ווילארד וויטאקר, גם כן בנוק-אאוט. הימים חלפו, והניצחונות נצברו, כולם בנוק-אאוט. רוב הקרבות של "המפציץ מסידר סיטי", לעתים שניים, שלושה וכאמור שישה בערב, נערכו ביוטה ומשכו בעיקר עניין מקומי. כשג'נסון שאל את עורך המגזין "דה רינג" מדוע הבחור שלו אינו נכלל בדרוגיו, הוא שמע כי "איננו מדרגים מופעים שוליים" ושאיש מחוץ ליוטה לא חזה בו מתאגרף. 

כמה טוב היה, לעולם לא נדע. קלארק, כ-1.80 מטר ו-84 ק"ג, היה קטן מיריביו במשקל כבד ומעולם לא התמודד על תואר. "אם הייתי מתאגרף במשקל קל-כבד אני חושב שהייתי אלוף", טען. הוא פיתח חבטה טובה בימין, שכונתה "אגרוף הרעם". ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שרק אחד מיריביו ב-25 הקרבות הראשונים ניצח קודם לכן. גם אחרים לא פיתחו קריירה משמעותית, או קריירה בכלל. יריבו המוכר ביותר היה טוני ברטון, לימים בסרטי "רוקי", אותו הפיל בסיבוב הרביעי.

לא, האיכות אינה זו שמציבה את קלארק בספרי ההיסטוריה. זו הכמות. בשנות הארבעים קבע בילי פוקס שיא ניצחונות רצופים בנוק-אאוט, 43. קלארק הלך והתקרב. ניצחון מול קואי גארסיה ב-2 בינואר 1960 ביוטה השווה את השיא. כעבור תשעה ימים - במקום נוצץ בהרבה, לאס וגאס - התייצב מול קנת' היידן. קלארק שבר את אפו של יריבו בסיבוב השני והפיל אותו פעמיים לפני שהקרב הופסק. הנוק-אאוט ה-44 ברציפות והשיא היו בידיו.

שלושה חודשים אחר כך, ייכנס קלארק לזירה מול ברטולו סוני, כנראה המתאגרף הטוב ביותר שפגש עד אז. כשברטולו הגביר את הקצב, הפך קלארק חסר אונים, נפל, קם ושוב ספג. בסיבוב התשיעי, בפעם ה-45 ברציפות, הוכרע קרב שלו בנוק-אאוט, הפעם נגדו.

הרצף נקטע. בקרבות הבאים ירשום קלארק הפסד וניצחון. אחר כך יתמודד נגד בחור צעיר בקרב השישי שלו, קסיוס קליי, לימים מוחמד עלי. זו היתה הפעם הראשונה שקליי ניבא מתי ינצח. הוא דייק: בסיבוב השני. "קליי המציא עלי שיר וקרא לי 'החוואי מיוטה'", סיפר קלארק, "הוא אמר שיגרום לי לפרוש, ולמעשה זה היה הקרב האחרון שלי". הוא נפרד בגיל 27 עם 46 ניצחונות, שלושה הפסדים ושיא אחד.

השנים כנראה עשו רק טוב לשיאו, כאילו שהמספר ניתק מהספקות סביבו. נכדתו סיפרה אחרי מותו ב-2006 שקיבל מכתבים רבים גם בשנותיו האחרונות. "מכל מקום - גרמניה, אנגליה, ארה"ב", אמרה ל"סולט לייק טריביון", "אנשים עדיין כתבו וביקשו תמונה או חתימה. זה היה מלהיב עבורו". שיאו עדיין שריר וקיים, אם כי מסתמן איום. בחודש שעבר, ניצח דונטה וויילדר בנוק-אאוט בפעם ה-26 ברציפות.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ