השבוע לפני 39 שנה

כשהאפרטהייד זכה בגביע

1974 היתה אמורה להיות שנה מיוחדת בטניס, אך הודו החליטה להחרים את גמר גביע דייויס ודרום אפריקה המושמצת חגגה ניצחון טכני

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

7.11.74
ב־73 שנותיו הראשונות, בין 1900 ל־1973, זכו בגביע דייויס רק ארבע נבחרות – ארה"ב, בריטניה, צרפת ואוסטרליה. אחרי מלחמת העולם השנייה, היה מספר הזוכות מצומצם עוד יותר. נבחרות שונות הגיעו לגמר, אך הגביע תמיד סיים בידי ארה"ב או אוסטרליה. 1974 עמדה להיות שנה היסטורית.

כבר בינואר התברר שזו לא תהיה השנה של האמריקאים. כשהיא חסרה שחקנים מובילים כמו סטן סמית', ארתור אש וג'ימי קונורס ומתקשה להתמודד עם האוויר הדליל בבוגוטה, הובסה סגנית האלופה 4-1 מול קולומביה באזור האמריקאי. אוסטרליה, לעומת זאת, הצליחה לעבור את פקיסטן והגיעה לגמר אזור המזרח, שם חיכה לה ביקור בכלכותה.

הודו היתה אז כוח עולה, בהובלת האחים ויג'יי ואנאנד אמריטראז'. המפגש עם אוסטרליה יתגלה כמאבק אפי. שוברי שוויון טרם הונהגו, והמערכות בחמשת המשחקים הגיעו לתוצאות כמו 15-17 ו־16-18. בסך הכל שוחקו במפגש 327 משחקונים, שיא כל הזמנים. חשובה לא פחות היתה התוצאה: במשחק החמישי גבר ויג'יי על בוב גילטינן כדי להעניק להודו ניצחון 2-3. לראשונה מ־1936, בגביע דייויס תזכה נבחרת שאינה ארה"ב או אוסטרליה.

הסנסציה קידמה את הודו לחצי הגמר העולמי, מול ברית המועצות. כשההודים ביתרון 1-2 במפגש, עלה אנאנד אמריטראז' לשחק בידיעה שאם יפסיד, תעבור ההכרעה למשחק של אחיו. מול הקהל הביתי בפונה כבר פיגר אנאנד 2-1 נגד טיימורז קאקוליה, לפני שחזר לניצחון 2-3 והעלה את הודו לגמר בפעם השנייה, אחרי ההפסד לאוסטרליה ב־1966. "זה היה הרגע הגדול בחיי, הקהל נשא אותי על המגרש", סיפר אנאנד. ויג'יי אמר ל"ניו יורק טיימס" ב־2009: "זה היה מעבר לתחושה של עור ברווז. זה היה למען מיליארד אנשים".

ויג'יי אמריטראז' ההודי, שנותר מאוכזב ללא התואר. "כאדם התגאיתי בכך שממשלתי קיבלה החלטה נכונה"צילום: גטי אימג'ס

אלא שבמקביל, התפתחה עבור ההודים בעיה: נבחרת דרום אפריקה. רבים טענו שהדרום אפריקאים בכלל לא צריכים להיות במפעל. באותה תקופה כבר הושעתה המדינה מהמשחקים האולימפיים בשל משטר האפרטהייד. גם התאחדות הטניס הבינלאומית (ITF) השעתה את דרום אפריקה, אך ב־1973 החזירה אותה לגביע דייויס חרף מחאות. קריאות להרחיק את השחקנים הדרום אפריקאים מסבב הגברים (ATP) נדחו. קליף דרייסדייל, השחקן הדרום אפריקאי המוביל וממקימי הסבב, אמר שאסור לקשור בין הממשלה לבין איגוד הטניס של המדינה.

גם 1974 היתה רצופה בעיות. לדרישת צ'ילה, עבר המפגש בין הנבחרות מדרום אפריקה למדינה נייטרלית. ארגנטינה, מצדה, פשוט סרבה לשחק נגד הדרום אפריקאים, שזכו בניצחון טכני. דרייסדייל עצמו הופיע במפגש אחד באותה שנה, לפני שהתייאש מהיחס שקיבל בכל מקום ו־ויתר על אזרחותו. "הרגשתי כאורח לא רצוי", סיפר, "פשוט נמאס לי". אלא שגם בלעדיו - ועם שחקנים כמו ריי מור והצמד בוב יואיט ופרו מקמילן, שזכו יחד בחמישה תארי זוגות בגראנד סלאמים - היתה לדרום אפריקה נבחרת חזקה. היא ניצחה את אקוודור, צ'ילה וקולומביה, ובחצי הגמר המקביל הביסה את איטליה 1-4 כדי לעלות לגמר ראשון בתולדותיה.

לאחר שנקבעו העולות לגמר, נקלעה גם הודו לדילמה. היא נגעה, בין השאר, ביחס שיקבלו אוהדיה באיצטדיון אליס פארק ביוהאנסבורג, שם היה שמור יציע קטן וגבוה לאוהדים שחורים. במשך שבועות התקיימו מגעים מאחורי הקלעים. דרום אפריקה הסכימה להעביר את המפגש למדינה אחרת, באיגוד ההודי רצו לשחק, אך בממשלה לא התרצו. לטענתם, מיעוט ממוצא הודי סבל מרדיפה בדרום אפריקה. יש אומרים שההחלטה התקבלה על ידי ראשת הממשלה, אינדירה גנדי. וכך, הודיעו ההודים: לא נופיע לגמר.

ב־ITF סיפרו כי דרום אפריקה ביקשה מהודו לשקול את החלטתה מחדש ואף כתבה במברק: "אנחנו מבטיחים לכם ששחקני נבחרתנו זומנו בזכות ולא על בסיס גזעי". זה לא עזר. הודו לא הגיעה, דרום אפריקה זכתה בניצחון טכני. במעמד צד אחד באליס פארק, נערך טקס לכבוד המנצחת. "היינו גאים לראות את שמנו על גביע דייויס", אומר יואיט, "אבל הדרך השאירה טעם מר". מקמילן קובע: "זה היה ניצחון קצת חלול, אך חשבנו שהגיע לנו בכל מקרה. אין ספק שההודים יחלקו על כך".

שנים ארוכות אחר כך, נותרו הדעות חלוקות. בשתי הנבחרות משוכנעים שהיו מנצחים אילו התקיים הגמר. בנוגע להחלטה ההודית, ניתן לקבל תשובות שונות גם בתוך הנבחרות. או המשפחות. "כספורטאי התאכזבתי, אבל כאדם התגאיתי בכך שממשלתי קיבלה את ההחלטה הנכונה", אומר ויג'יי, בעוד אנאנד מכריז: "זה היה מהלך רע. ויתרנו על הפעם היחידה בה היתה לנו הזדמנות מצוינת לזכות בגביע". ב־1987 תחזור הודו לגמר עם שני האחים ותובס 5–0 בשוודיה. היא מעולם לא זכתה בתואר.

עבור דרום אפריקה, הזכייה העכורה ב־1974 נותרה היחידה בתולדותיה. בשנים הבאות היא הוגרלה נגד נבחרות נוספות שסרבו לשחק נגדה, עד שהורחקה מגביע דייויס ב־1979. שחקניה באותה עת מספרים שהתנגדו לאפרטהייד, אך רובם נמנע מהחצנת דעות ואיש לא חשב שהדבר אמור למנוע מהם לייצג אותה. "יכולתי להבין ממשלות שמתנגדות למצב הפוליטי בדרום אפריקה, התנגדתי בעצמי, אבל לא הייתי חיה פוליטית. הייתי חיית ספורט", אומר מקמילן, "אם הודו היתה משחקת נגדנו, ייתכן שהיו רואים כי איננו גרועים כפי שאנשים חשבו. אני חושב שהם נקטו בדרך הפעולה הגרועה ביותר". לעומתו, אומר מור: "בסופו של דבר, ממשלת הודו צדקה. אם יותר מדינות היו מחרימות את דרום אפריקה, אולי האפרטהייד היה מתמוטט מוקדם יותר".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ