השבוע לפני 50 שנה |

הנשיא נרצח, טאצ'דאון!

בזמן שארה"ב נעה בין הלם לאבל בעקבות רציחתו של ג'ון קנדי, ב־NFL התקיים המחזור כסדרו. איש עדיין לא מבין מדוע

אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר ענבר

24.11.63 ביום שישי בצהריים, יומיים לפני המחזור ה־11 בעונת 1963, התנהלו העניינים בליגת ה־NFL כסדרם. חלק מהקבוצות כבר עשו את דרכן אל המשחק הבא, אחרות התאמנו. בדאלאס היתה חגיגה – הנשיא ג'ון פ. קנדי הגיע לביקור – אבל עבור קבוצת הפוטבול המקומית היה זה יום שגרתי. ואז, הגיעו הידיעות הראשונות לאימון הקאובויז: קנדי נורה.

הקוורטרבק אדי לבארון סיפר ל"סטאר טלגרם" כי כשהתחילו לזרום הפרטים, הוא נדהם לשמוע מהיכן ירה לי הארווי אוסוולד את הכדורים הקטלניים. לבארון עבר מדי יום ליד מחסן הספרים. כשהתברר כי קנדי מת, וארה"ב נעה בין הלם לאבל, היה צורך לקבל כמה החלטות - די קלות לכאורה. אירועי בידור וספורט בוטלו בזה אחר זה. גם פוטבול לא שיחקו. נדחו משחקי התיכונים, ומשחקי המכללות, וגם משחקי ה־AFL, הליגה המקצוענית המתחרה.

פיט רוזל, הקומישינר של ה־NFL, דווקא התלבט קשות. הוא שוחח עם ידידו פייר סאלינג'ר, מזכיר העיתונות של קנדי, שטען כי הנשיא המנוח – אוהד פוטבול נלהב – היה רוצה לראות את המשחקים מתקיימים. יש הטוענים כי שמע שרוברט קנדי, האח, נתן את ברכתו לקיום של משחק המכללות בין היריבות הגדולות נברסקה ואוקלהומה, שמאמנה באד ווילקינסון עמד לפרוש. הבעלים של הקבוצות דחקו ברוזל לבטל את המחזור. הוא הפתיע: המשחקים יתקיימו.

משחק בין הקליבלנד בראונס לדאלאס קאובויס, יומיים לאחר רצח קנדי. שחקני דאלאס חששו לחייהםצילום: גטי אימג'ס

וכך, בזמן שגופתו של קנדי מונחת בבית הלבן ביום ראשון, ברחבי ארה"ב עמדו 14 קבוצות ה־NFL לעלות לשחק. בלוס אנג'לס ובקליוולנד, בגרין ביי ובניו יורק, בשיקגו, במינסוטה ובפילדלפיה. רוזל הגיע לג'איינטס סטדיום למשחק בין ניו יורק לסנט לואיס קרדינלס. "לכל אחד יש דרך אחרת להביע כבוד", הצהיר, "הלכתי היום לכנסיה ואני מניח שכך עשו רבים מהנוכחים. אני לא יכול לומר שקיום המשחק מביע חוסר כבוד או שאני מרגיש שעשיתי טעות".

רבים חלקו עליו - בעלים, שחקנים, אוהדים. זה היה קשה לכולם, אך עבור קבוצה אחת, דובר בפחד של ממש. אנשי דאלאס הגיעו לקליוולנד בתחושה שהם מסומנים. הרי קנדי נרצח בעירם. השחקנים חששו מהאפשרות שמישהו ינסה לפגוע בהם, והמאמן טום לאנדרי הורה להם: "אל תלכו למסעדה ותגידו שאתם אנשי דאלאס קאובויז, אל תסתובבו בחבורות גדולות, תנסו לא לבלוט". ארט מודל, הבעלים של קליוולנד בראונס, חשש בעצמו מאלימות. הוא הורה לכרוז לא לקרוא ליריבה "דאלאס קאובויז". רק קאובויז.

דאלאס עלתה לחימום – "זה היה כמו חדר מתים", אומר השחקן דון פרקינס על האווירה - וחזרה ממנו בשלום. בטלוויזיה הקטנה שהוצבה בחדר ההלבשה, שוב המתינו תמונות מדהימות: רצח אוסוולד עצמו על ידי ג'ק רובי לעיני המצלמות. גיל בראנדט, ששימש סגן נשיא במועדון, מספר כי אחרי ששמע על כך, "לאנדרי עצר לרגע, וחזר לעניינים. בשלב הזה מישהו פנה אלי ואמר 'אמרתי לך שאיננו צריכים לשחק כאן'". לבארון הודיע לחבריו: "תחבשו את הקסדות – ותשאירו אותן על הראש".

נשיא ארה"ב לשעבר קנדי, ורעייתו. פיט רוזל, הקומישינר של הליגה, החליט לקיים את המשחקים לאחר שהשתכנע כי זה מה שהנשיא, חובב מושבע של המשחק, היה רוצהצילום: רויטרס

למרות כל האירועים, משכו שבעת המשחקים כמעט 335 אלף איש. אולי קיוו האוהדים שזו תהיה בריחה, כזו שלא היו יכולים לקבל מרשתות הטלוויזיה והרדיו, שבחרו כמובן לא לשדר את הליגה. המציאות היתה שונה. סאם האף, שחקן הג'איינטס, סיפר ל"ספורטס אילוסטרייטד": "זה המשחק היחיד בו השתתפתי שלא היה אכפת לי ממנו. לא היה חשק, לא נחישות. המשכתי לחשוב 'זו אמריקה?'. לפתע היא לא היתה מקום בטוח". טומי מקדונלד, הרסיבר של פילדלפיה איגלס, מספר ששחקנים הזילו דמעות בעת השמעת ההמנון ו"כשהתכוננו לבעיטת הפתיחה עוד בכיתי כתינוק". עמיתו קינג היל אמר: "השופטים שפטו כדי לגמור עם זה, האוהדים היו מתים". נשיא האיגלס, זועם על קיום המשחק מול וושינגטון רדסקינס, פשוט לא הגיע.

את העובדה שראשי השחקנים היו במקום אחר מדגישה העובדה שגם אלה שביצעו באותו יום מהלכים מכריעים לא זוכרים אותם. "זה כאילו שהדחקתי זאת, זה היה יום נורא כל כך", אומר דני וילאנואבה, שבבעיטה מדויקת העניק ללוס אנג'לס ראמס ניצחון מול בולטימור. לארי ווילסון, שחטף שני כדורים בניצחון סנט לואיס על הג'איינטס, הצהיר כעבור שנים: "כל מה שאני זוכר מהמשחק זה כמה מרגש היה ההמנון".

ההחלטה של רוזל לקיים את המשחקים ממשיכה לעורר הדים גם לאחר חמישים שנה:

המשחק בקליוולנד, שיחזר הבעלים המקומי מודל, "נערך בשתיקה מוחלטת. לא היה רגש, לא עידוד, זה היה כמו לשחק באולפן". בובי לילי, שחקן הקאובויז, אמר ל־ESPN: "נראינו כמו זומבים. מזג אוויר היה אפרורי, איש לא קפץ, לכולם היה פרצוף ארוך". דאלאס הפסידה 27–17. מספרים כי השחקנים ספגו יריקות ושעובדי המלון בו שהו התעלמו מהם, אך הם פשוט שמחו לעבור את זה בשלום. זה לא היה מובן מאליו. הרחק משם, בפילדלפיה, גילה היל כי מישהו ניפץ את שמשות רכבו. הסיבה כנראה היתה לוחיות הרישוי שלו, מטקסס.

במשך שנים, הואשם רוזל כי שגה בהחלטתו. סאלינג'ר תמך בו ("המדינה נזקקה לנורמליות ופוטבול עזר לספק אותה") וכך גם רוברט קנדי, אך לבסוף, לאחר פרישתו ב־1989, הודה הקומישינר בטעות הכי גדולה שעשה. דן רוני, הבעלים של פיטסבורג סטילרס שמשפחתו החזיקה בקבוצה כבר באותם ימים, כתב באוטוביוגרפיה שלו: "פיט אמר לי שזה אחד ממעט הדברים עליהם הוא מתחרט. זה עזר לי לשים דברים בפרספקטיבה. יש דברים חשובים יותר מאשר לשחק פוטבול בכל יום ראשון".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ