שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חייו ומותו של פיט מארביץ': אקדח בשירות האל

הוא סומן ככוכב הבא של המשחק, אך הסתכסך עם חבריו לקבוצה ונכשל כמנהיג. "פיסטול פיט", שסבל מדכאונות, נולד מחדש כנוצרי והאמין בחייזרים, הצית את דמיון האוהדים עד יומו האחרון

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

5.1.1988
האולם של "הכנסייה הראשונה" בנזרין, פסדינה, היה רגיל לארח משחקי כדורסל בבקרים של ימי שני, רביעי ושישי. זה היה יום שלישי, אבל ג'יימס דובסון - פסיכולוג, סופר ובעיקר נוצרי אוונגליסט שהטיף לאומה שלמה על מוסריות ציבורית וערכי משפחה - לא היסס לחרוג ממנהגו ולארגן שחקנים למשחק שנקבע ב-06:30. למרות השעה המוקדמת, זה לא היה קשה במיוחד; אורח הכבוד, שעשה את כל הדרך מביתו בלואיזיאנה כדי להתארח בתוכנית הרדיו של דובסון, היה פיט מארביץ'.

ראלף דרולינגר, אלוף מכללות לשעבר במדי UCLA ובעל רזומה של שישה משחקים ב-NBA, יצא מביתו בארבע לפנות בוקר על מנת להגיע בזמן. כשהחנה את מכוניתו, כבר ראה את מארביץ' מלהטט, שיערו הפרוע עף לצד אחד וגופו לצד אחר. "הוא נותר אותו הדבר", אמר לביל דוייר מ"אל.איי טיימס", "השיער, הגרביים השמוטים. בדיוק אותו דבר".

באותו זמן היה מארביץ' בן ה-40 רחוק שמונה שנים ממשחקו הרשמי האחרון, אבל דרולינגר טוען כי היה קשה להבחין בכך. כשצעד לעבר הברזייה כעבור 20 דקות משחק, עוד הספיק לשמוע את מארביץ' – שעמד סמוך לדובסון – אומר את המלים "אני מרגיש נהדר". שניות לאחר מכן הוא התמוטט. "היו כמה שניות שבהן חשבנו שהוא עובד עלינו", הודה דרולינגר, שיחד עם דובסון החל לבצע החייאה במארביץ', שמפיו יצא קצף. במשך 15 דקות, "שהרגישו כמו שעה", הם ניסו לשמור עליו בחיים. אם המיתוס ההוליוודי לפיו אדם רואה הבזקים מחייו ברגעיו האחרונים, נותר רק לנחש מה ראה מארביץ', אדם שהפך למיתוס בפני עצמו.

במדי ניו אורלינס, 1977. "לשמור עליו היה כמו לרדוף אחרי יתוש בחדר חשוך מלא מקררים"צילום: The Sporting News Archives

אולי ראה את ההתחלה. את אביו פְּרֵס, כורה פחם שהפך למאמן כדורסל ונשבע בפני כל מי שהסכים להקשיב כי בנו "יהיה שחקן הכדורסל הגדול ביותר אי פעם". איך דחף את הכדור לידיו בגיל שנתיים והכריח אותו לשאת אותו לכל מקום עד שהפך לגפה החמישית בגופו. "הייתי אנדרואיד של כדורסל", אמר בעבר מי שבעת הצורך השתמש בחפץ העגול גם ככרית. הוא כדרר בבוקר, בערב, בבית הספר, באולם הקולנוע, תוך כדי נסיעה במכונית. הוא היה כל כך טוב, עד שבגיל 13 כבר שיחק בקבוצה של בני 17. למאמנו לא היה אכפת שהוא מתבייש לחלוק איתם מקלחת. "כל עוד אתה קולע ככה, ממש לא משנה לי אם אתה מתרחץ או לא", הסביר לו.

אולי ראה את תקופתו בלואיזיאנה סטייט, המכללה שאימן אביו. "אל תחזור הביתה אם אתה בוחר במכללה אחרת", שמע פיט כשעוד הרהר בשאר ההצעות שהיו בידיו. בדיעבד, פרס מארביץ' היה האיש שהכין את הבמה לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריית המכללות. בקבוצה שנועדה להבליט את יכולותיו של בנו, שהמציא זריקה או מסירה חדשה בכל מהלך שני, סומן פיט ככוכב הבא של המשחק. אנשים הגיעו שעה מוקדם יותר לאולם רק כדי לראות את רוטינת החימום שלו, שכללה כדרורים ורפרטואר זריקות משוגעות שאיש לא ראה לפני כן. על הפארקט, חבריו עבדו רק בשבילו. "לשמור עליו היה כמו לרדוף אחרי יתוש בחדר חשוך מלא מקררים", תיאר זאת אחד משומריו, שנתקע בעוד ועוד חסימות. את קריירת המכללות סיים עם 3,667 נקודות, ממוצע של 44.2 נקודות למשחק – שהיה תופח עוד קצת לו קשת השלוש היתה קיימת. עד היום איש לא התקרב לכך, או ל-38 הזריקות שלקח מדי ערב.

אולי ראה את תחילת דרכו בכדורסל המקצועני ב-1970. קרוליינה קוגרס מה-ABA ניסתה לפתות אותו עם מזוודה מלאה במזומנים והבטחה מחברת "יוניברסל" לתפקיד בשלושה סרטים, אבל מארביץ' בחר באטלנטה מה-NBA. המעבר מהחממה של אביו במכללות לקבוצה שבה הרוויח פי עשרה ויותר מכל שחקן אחר – ליתר דיוק, מכל שחקן שחור אחר – היה קשה. חבריו לא אהבו את כוכב הרוק הלבן ואת שיגיונותיו המקצועיים. "היינו בהתקפה מתפרצת, אך במקום מסירה רגילה הוא גלגל את הכדור על הפארקט", אמר בעבר לו האדסון, "כל כך כעסתי, עד שהחלטתי לתת לכדור להתגלגל החוצה".

אולי ראה הבזקים מתקופתו בניו אורלינס, אליה עבר ב-1974 ובמהלכה רק ביצר עוד יותר את התחושות המנוגדות שעורר אצל אנשים. מצד אחד לא הפסיק לקלוע ו"לתת לאוהדים תמורה לדולרים שהם שילמו". מאידך, זרק ואיבד יותר מדי, ולא הצליח לסחוב את קבוצותיו רחוק מדי – הבסיס עליו נשענה הביקורת העיקרית כלפיו. "מארביץ' הוא הסופרסטאר הכי אוברייטד בהיסטוריה", טען פט ריילי בשנות ה-70', "כל גארד בליגה רוצה לשלוח לימוזינה שתאסוף את פיט משדה התעופה ולשחק מול ההגנה הרכה שלו. לא רק שאיני חושב שהוא מסוגל לשחק אחרת, אני גם לא חושב שהוא מעוניין בכך". להגנתו, טען מארביץ' כי אם ישחקו לצדו קארים עבדול-ג'באר או אלג'ין ביילור, הכל ייראה אחרת. הוא רצה אליפות באופן נואש – "אשחק על הירח כדי לזכות באליפות", צוטט על ידי קארי קירפטריק מ"ספורטס אילוסטרייטד" – אך הבעיה היתה שאפילו כששיחק כדורסל ממאדים, חבריו לקבוצה לא היו קוסמונאוטים. בעיה אחרת היתה שלא נתן להם לשכוח זאת. "לפעמים קשה לשחק עם מישהו שכל הזמן יורד עלינו בשל טעויות שאנחנו עושים ועל כך שאנו לא מספיק כישרוניים", אמר חברו לקבוצה, טראק רובינסון, "הרי לא שומעים אותנו אומרים לו משהו על 35 זריקות במשחק או עשרה איבודי כדור".

מאבריץ' ב-1967. חי בבידוד מהעולם אחרי הפרישהצילום: The Sporting News Archives

אולי ראה את הרגע ההוא בינואר 1978, עת החל המסך לרדת על הקריירה שלו. במשחק מול באפלו, מארביץ' מסר בין רגליו לאורך שלושת רבעי מגרש ונחת גרוע על ברכו הימנית. הוא החמיץ את החודשיים הבאים, חזר לשלושה משחקים והושבת עד סיום העונה. בשעון החול של הקריירה נותרה לו עוד עונה אחת של אולסטאר, לפני שיחסיו עם הנהלת הג'אז – זו שלטענתו החזיקה ג'נרל-מנג'ר שהיה "בן זונה שקרן שלא מבדיל בין כדורסל לשלפוחית של תרנגול הודו" – גוועו סופית.

מי ששימח כל כך הרבה אנשים בצורת משחקו, לא היה אדם שמח; התאבדות אמו עקב דיכאון השפיעה עליו עמוקות. אחיו טען כי פיט הפך פרנואיד עוד בתקופתו באטלנטה. "יום אחד היה הכי שמח שיש, ולמחרת לא דיבר עם איש", העיד מאמנו שם, קוטון פיצסימונס.

אולי ראה את הישורת האחרונה ב-NBA, במהלכה הצהיר כי "פעם כדורסל היה כיף, אבל זה העסק הכי קר שיש". בשלב הזה כבר סבל מאינסומניה ובקושי יצא מהמלון במשחקי חוץ. כשכבר דיבר עם חבריו לקבוצה, העלה נושאים כמו קיומם של חייזרים ורצונו להיות בלתי נראה כדי "לחלק את העושר בעולם בצורה שוויונית יותר". מארביץ' עוד שיחק 26 משחקים עם הרוקי לארי בירד בבוסטון, בשילוב שבקושי הספיק להצית את הדמיון, לפני שהחליט ש-30 שנות כדורסל הן די והותר לגוף ובעיקר לנשמה. בדיעבד, עשה זאת שנה אחת מוקדם מדי: ב-1981 זכו הסלטיקס באליפות שכל כך רצה. "הייתי נוסע עם הפורשה שלי במהירות של 225 קמ"ש ליד הגשר ומחשבות היו חולפות בראשי", סיפר על ההרגשה, "מה יקרה אם אסובב את ההגה עשר מעלות לצד ימין, זה ייראה כמו תאונה ויגידו 'איזו טרגדיה'".

פיסטול פיט במשחקו האחרון ב-NBA:

ואולי ראה דווקא את השנים האחרונות, שבהן סוף סוף מצא את מה שחיפש כל חייו – אותו שקט נפשי חמקמק שהכדורסל לא היה מסוגל להעניק לו. אחרי הפרישה חי זמן מה בבידוד מהעולם עם אשתו ובניו הקטנים, כשיום אחד שכב במיטתו ולא נרדם. לטענתו חש לפתע זרם חשמלי, ושמע את אלוהים אומר לו "בוא אלי ואעזור לך". הוא הרגיש כי נולד מחדש כנוצרי, החל להרצות בכנסים והקים מחנות כדורסל לילדים ששילבו לימודי תנ"ך. "אני רוצה שיזכרו אותי כנוצרי, אדם ששירת את ישו כמיטב יכולתו, ולא כשחקן כדורסל", אמר באותה תקופה, "גם תמורת אלף אליפויות או מאה מיליארד דולר לא הייתי מחליף את המקום שבו אני נמצא עכשיו".

דובסון ודרולינגר ייחלו להיות בכל מקום אחר עת המתינו לנס במשך שעתיים בבית החולים סיינט לוק בפסדינה, לפני שמותו של מארביץ' נקבע רשמית. נתיחה שלאחר המוות גילתה כי "פיסטול פיט" - כינוי שקיבל משכניו בגיל חמש בשל העובדה ששחרר את הכדור מצד הגוף, כמי ששולף אקדח מנרתיק – סבל מפגם מולד שלא התגלה בעורק הכלילי השמאלי בלבו. כתוצאה מכך הוגדל העורק הימני, עד שלבסוף קרס. הרופאים טענו כי בהתחשב בעומס שהפעיל על לבו מגיל כל כך מוקדם, זה בכלל נס שלא מת בגיל 20. כשחושבים על כך, אולי דווקא זה היה להטוטו המוצלח ביותר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ