שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר

12.1.91 במשך 24 חודשים יכול היה בן ג'ונסון להמשיך לעשות את הדבר שהוא יודע הכי טוב, אך ללא מטרה; לרוץ, מבלי להגיע אי פעם לקו סיום; להתאמן, ולא להתחרות. זו היתה השורה התחתונה של אותם שלושה ימים מטורפים במשחקי סיאול 88', שהחלו בזכייתו בזהב האולימפי בריצת 100 מטר והסתיימו בפסילתו בגין בדיקת סמים חיובית. האיש שאמר כי המדליה חשובה יותר משיא העולם כי "אותה אי אפשר לקחת", גילה שדווקא אפשר - וגם לקחת לו שנתיים מהקריירה, פרק הזמן שממנו הושעה.

והנה, 893 ימים אחרי שניצב על קו הזינוק בסיאול, שוב ממתין לו קו זינוק - והפעם אפילו קו סיום. תחרות באולמות בהמילטון, אונטריו, תסמל את חזרתו מהשאול. ג'ונסון מגיע לאולם שעתיים וחצי לפני הזינוק, מתחמם וחותם לצופים. העובדה שיש מבקשי חתימות מספקת רמז ראשון לתגובה לה הוא יכול לצפות מהקהל, שבשנתיים הללו למד כי רומה על ידי האתלט הקנדי.

תגובתו הראשונה של ג'ונסון בסיאול היתה טיפוסית למשתמשים בחומרים אסורים. פרקליטו מיהר לטעון שמישהו נתן לו משהו לשתות בין הריצה לבדיקה. בנובמבר 88', בראיון טלוויזיוני מביתו, ישב ג'ונסון בין המדליות והגביעים שלו, הזיל דמעה - והכחיש. תשעה חודשים אחר כך, בעדותו בוועדת חקירה שהקימה ממשלת קנדה, כבר נשמע אחרת לגמרי. אמו, גילה בראיון ל־BBC לפני שנה וחצי, המליצה ש"יאמר את האמת וייתן לנשמתו להשתחרר". אז הוא שיחרר.

לראשונה מאז ספטמבר 88', התייצב בן ג'ונסון מול קהל. לכאורה, נקי מחומרים אסורים; בוודאות נקי משיאיםצילום: אי־אף־פי

"צ'רלי הוא המאמן שלי ואם צ'רלי נותן לי משהו, אני לוקח", העיד ג'ונסון והודה כי נחשף לסטרואידים על ידי צ'רלי פרנסיס. נשמעו גם עדויות של פרנסיס וג'ורג' אסטפן, הרופא של ג'ונסון. בין השלושה נחשפה השיטה שעבדה היטב במשך שבע שנים, החל ב־1981. התקלה בסיאול, מסתבר, נבעה מכך שהרץ סבל לקראת המשחקים מפציעה והוגבל באימונים. למרות שנמצא כי הפסקת שימוש בסמים 28 ימים לפני בדיקה מונעת תוצאה חיובית, הסתכן הצוות והזריק לו סטנוזול 27 ימים טרם ההופעה בסיאול.

אירועי סיאול היוו קו פרשת מים עבור הענף, שהחמיר מאוד בבדיקות הסמים. לראשונה, בוצעו גם בדיקות פתע מחוץ לתחרויות. ג'ונסון הפך למטרה. עד לחזרתו נבדק שש פעמים, בכולן נמצא נקי. הוא גם מינה מאמן חדש, אם כי טענות שפרנסיס נצפה ביציע בעת אימוניו העלו חשד. במקביל, דיבר בבתי ספר ועודד תלמידים לא להשתמש בסמים. באותה עדות התעקש: "אני יודע ששגיתי, הייתי מבולבל. אם אקבל הזדמנות להתחרות שוב, אוכל לרוץ נקי ולנצח כל אחד בעולם".

ככל שהתקרב לתחרות הראשונה שלו ב־1991, התחושה הכללית היתה שריצה את עונשו ושהוא זכאי להזדמנות שנייה. אפילו יריבו הגדול, קרל לואיס, קבע: "יש חוקים שמענישים אנשים בגין טעויות, אבל אי אפשר להענישם כל החיים. אם אינך מסוגל לסלוח, יש לך בעיות בלב".

התחרות בהמילטון בהחלט נהנתה מחזרתו של ג'ונסון. לראשונה היא מילאה את כל 17 אלף המקומות, עלייה של אלפים בהשוואה לממוצע. אליהם הצטרפו מאות אנשי תקשורת מעשרות מדינות. לטוב ולרע, ג'ונסון היה סיפור - גם אם מדובר רק בריצה ל־50 מטר. חוץ מזה, היו שם כמה וכמה רצים טובים - מייק מארש, פטריק וויליאמס, אנדרה קייסון ואנדרה קאנסיל, שתפס את מקומו של דניס מיצ'ל הפצוע.

בן ג'ונסון מקדים את קרל לואיס בסיאול. פרקליטו של הקנדי מיהר לטעון שמישהו נתן לו משהו לשתות בין הריצה לבדיקהצילום: אי–פי

למעשה, במסגרת הרצון הטוב, היו שהאשימו את המארגנים בהבאת יריבים חזקים מדי לתחרות הראשונה שלו. ג'ונסון לא אמר דבר, אבל פרקליטו הביע "אכזבה" מהתחרות הקשה. פרנסיס קבע שזה "כמו לבעוט בו כשהוא על הקרקע" ובאיגוד האתלטיקה הקנדי אמרו אף יותר. "הם היו ביקורתיים מאוד", גילה פול גיינס, ממארגני התחרות, "הם אומרים 'מייק טייסון לא נאלץ להתמודד נגד איוונדר הוליפילד בקרב הראשון אחרי שאיבד את התואר'". האיגוד, ציין, זקוק לג'ונסון אחרי שאירועי סיאול עלו לו בגירעון של חצי מיליון דולר בגלל נטישת ספונסרים.

שלושה ימים לפני התחרות, באימון שגרתי, הוגבר קצב פעימות לבו של ג'ונסון לרמה לא שגרתית, עד שחש כי "הוא יוצא מהחזה שלי". מאמנו, לורן סיגרייב, טען שזה פסיכולוגי. זה לא מפתיע אחרי כל מה שעבר. שנה קודם לכן מת אביו כתוצאה מהתקף לב. בנו חש אחראי. לקראת הגעתו להמילטון אמר ל"טורונטו סטאר": "אני לא כאן כדי להפסיד. התאמנתי קשה מדי למען הרגע הזה, אני מוכן".

מוכן, אבל שונה. עשר דקות לפני הזינוק, ראה קאנסיל את ג'ונסון ללא חולצה והופתע. "הוא הרבה יותר קטן, זה הדהים אותי", ציין. גם אחרים קבעו כי הוא מנופח פחות בפלג גופו העליון ובפניו. ג'ונסון, שהתעקש כי משקלו לא השתנה ושהוא מרים משקולות כבעבר, השיב: "הגודל לא משנה, אלא כמה מהר אתה רץ".

וכך, לראשונה מאז ספטמבר 88', התייצב ג'ונסון מול קהל. לכאורה, נקי מחומרים אסורים; בוודאות נקי משיאים - 50 יארד, 50 מטר, 60 מטר, 100 מטר, כולם נשללו ממנו; וגם נקי מספונסרים קנדיים, כולם נטשו אותו.

חותמת סופית ליחס הקהל יקבל ג'ונסון כאשר יוצג. סטנדינג אוביישן. היה אפילו שלט שהתעקש כי הופלל וגם ירידות על לואיס, שנעצר באותו בוקר בגין נהיגה בשכרות. אחר כך יהיו גם שתי פסילות של יריביו, ולבסוף זינוק חוקי. סימני החלודה ייחשפו מיד כשג'ונסון, מזנק מעולה, יהיה רק השלישי לצאת מהאדנים. אחרי כ־20 מטר יתחיל להאיץ ולסגור פערים, אלא שאז ישגה כאשר ינסה לזרוק את חזהו לעבר קו 50 היארד במקום ה־50 מטר. הוא יסיים שני אחרי 5.77 שניות, שתי מאיות מהמנצח קאנסיל.

"התאמצתי יותר מדי. הייתי מתוח ולא רגוע, הפעלתי לחץ על עצמי", אמר. בהתחשב בכך שהעריך כי יזדקק לשבע או שמונה תחרויות כדי להתחדד, וביכולת ההאצה שהפגין, הסך הכל היה מבחינתו חיובי. "טוב לקבל את התחושה הזו בחזרה", סיפר לפני שנעלם לחדר בדיקות הסמים.

שבעה ימים אחר כך שוב יתייצב ג'ונסון על קו הזינוק, הפעם בלוס אנג'לס, שוב יתחיל לאט ושוב יסיים שני - הפעם עם שיא קנדי, 5.74 שניות. ביטחונו יגבר. "בקרוב תראו את בן ג'ונסון האמיתי", הצהיר, "רבים חושבים שלא אוכל לרוץ מהר כבעבר. בקרוב יעמדו על טעותם. אני מהיר כמו לפני שנתיים". פרנסיס דווקא סתר אותו: "אם הייתי מאמין שבן יכול להיות כה מהיר, לא היינו משתמשים בסמים".

"התנועה האולימפית, התנועה האתלטית, המדינה - כולנו נושאים בעול הבושה", הכריז פול דופרה, נשיא איגוד האתלטיקה הקנדי

בתקופה הבאה, בעודו מזנק מתחרות לתחרות וקוטף מאות אלפי דולרים בדמי הופעה, הצליח ג'ונסון גם להתחדד, תוך שהוא מנצח כמה פעמים - וגם להוכיח את דברי פרנסיס. הוא כיוון לניצחון ב־100 מטר באליפות העולם בטוקיו בהמשך השנה, וכלל לא העפיל לתחרות. ימי סיאול ותוצאות כמו 9.79 שניות נראו רחוקים. למשחקים האולימפיים ב־92' עלה בקושי, עם 10.16 שניות. "הרבה אנשים פסלו את סיכויי, אבל אמרתי לעצמי שאוכל לעשות את זה", התרברב. לעשות מה? במשחקים עצמם, מעד בזינוק בחצי הגמר וסיים אחרון.

1993 דווקא התחילה טוב יותר, והתבטאה בתוצאות משופרות בתחרויות. "אדהים את העולם פעם נוספת", הבטיח ג'ונסון - וקיים. הוא נכשל בבדיקה שנייה, בגין שימוש בטסטוסטרון. "התנועה האולימפית, התנועה האתלטית, המדינה - כולנו נושאים בעול הבושה", הכריז פול דופרה, נשיא איגוד האתלטיקה הקנדי. הפעם כבר הושעה ג'ונסון לכל חייו.

זו, הלכה למעשה, היתה סוף דרכו כאתלט. בעיות בהליכי השעייתו איפשרו לו עם השנים לערער ואפילו להתחרות, אלא שאיש לא רצה להתמודד נגדו. כך מצא עצמו ביוני 99' מתחרה באונטריו נגד השעון. בסוף השנה, איך לא, נכשל בבדיקת סמים שלישית. מכאן, כבר הפך את סיפורו לקוריוז - כאשר התחרה נגד סוסים ושימש כמאמן של דייגו מראדונה ושל אל סעדי קדאפי, כדורגלן ובנו של שליט לוב. קדאפי הבן, כמה הולם, נכשל אחר כך בבדיקת סמים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ