שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קוני הוקינס היה אמור להיות מייקל ג'ורדן, אבל משהו השתבש בדרך

עבור הנוכלים שהיטו משחקים וגם הבלשים שחקרו את הפרשה, הוא היה בורג קטן ושימושי. מבחינת ה־NBA, הפך לנער הפוסטר של ההימורים המקוללים. המרחף מניו יורק שילם על תמימותו באיבוד מיטב שנותיו ככדורסלן ובהותרת סימן שאלה נצחי: כמה גדול הוא היה מסוגל להיות? | סיפורו של קוני הוקינס, שמת אתמול בגיל 75

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קוני הוקינס
קוני הוקינס במדי פיניקס ב-1971. עם כדורסל בידיו הענקיות, נבדל מכל אחד אחר
אלעד זאבי

16.10.1969 למעלה משלושה עשורים שימש פרנק הוגאן כתובע מחוזי בניו יורק. את הכינוי "מר יושר", כמו גם רחוב על שמו לאחר מותו, הרוויח בעזרת מוניטין של לוחם צדק, אדם נטול פניות שהקדיש את חייו למלחמה בשחיתות. גם ב-1961 היה בטוח שהוא נלחם בה; הוגאן, עורך דין לבן מקונטיקט, קבע כי קוני הוקינס, כדורסלן שחור בן 18 מברוקלין, שימש כמתווך בין שחקני מכללות לג'ק מולינאס וג'ו האקן במסגרת קונספירציה ארצית להטיית משחקים. שני האחרונים, טיפוסים שהרוויחו ביושר מוניטין מפוקפק, נשלחו לכמה שנים טובות בכלא. הוקינס, שהיה בדרכו להיות אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, נשלח לגיהינום עלי אדמות.

סיפור הרקע של הוקינס הוא סיפורם של לא מעט ילדים שחורים בשנות ה-50' שהדמויות המשמעותיות ברחובות בהם התגוררו היו סרסורים, זונות וסוחרי סמים שלא ניסו להסתיר את משלח ידם. הוא אחד משישה ילדים במשפחה שאביה נטש אותה בגיל 10, אמו התעוורה ובתיכון היה אוסף בקבוקי סודה בשביל לגרד את ארוחת הצהריים הבאה. רישיון נהיגה הוא לא הוציא, כי לא היה מסוגל לקרוא ברמה מספיק טובה בשביל לעבור את המבחן התיאורטי.

אלא שעם כדורסל בידיו הענקיות, הוקינס כבר נבדל מכל אחד אחר. הוא בילה במגרשים הפתוחים במשך שעות בכל יום, דוחק את המציאות לצד עד שנכבו פנסי הרחוב. אם להאמין לאגדות, הטביע לראשונה בגיל 11. הוא עשה על המגרש דברים שאיש לא ראה מישהו בגודל שלו עושה לפני כן, וכששחקנים כמו ווילט צ'מברליין ואוסקר רוברטסון הגיעו לביקור, הוקינס התיכוניסט רק הוסיף נדבכים מיסטיים לסיפורים אודותיו. השמועות אודות הנער "שאם אינו מפר את חוקי המשיכה אז לפחות מציית להם באטיות", הפכו מבוססות לאחר שהוביל את תיכון בויז לאליפות בתי הספר של ניו יורק בשנתו האחרונה שם. התהילה היתה במרחק נגיעה, בדיוק כמו הצרות.

מולינאס הספיק לשחק עונה אחת ב-NBA, ב-1954, לפני שסולק מהליגה כשהתברר כי מדי פעם גם נהג להמר על תוצאת המשחק. בשנים שלאחר מכן פצח בקריירה חדשה כעורך דין, אבל שמר על הרגליו הישנים. כדרכם של נוכלים עם סבלנות, את הוקינס – שב-1960 התחייב לשחק במכללת אייווה - הכין להונאה ארוכת טווח; בתחילה הציג עצמו כשחקן NBA לשעבר והתחבר עמו. בהמשך הזמין אותו ואת חבריו לארוחות, השאיל להם את מכוניתו, הלווה להוקינס 200 דולר למימון שכר הלימוד וסיפר לו כי הוא ושותפו – ג'ו האקן – ישמחו אם יכיר להם שחקני מכללות נוספים. "חשבתי שהם אוהדים רגילים שנהנים להתחכך עם שחקני כדורסל", סיפר הוקינס, אז כבר 2.03 מטר של תמימות. את כוונותיהם האמיתיות גילה רק בדיעבד, כשבלש בשם אנתוני ברנהארד הגיע לאייווה והודיע למאמן כי הוא צריך לתשאל את שחקנו בניו יורק במשך שלושה ימים.

כשהגיע לחדר במלון, גילה שם הוקינס שני שחקנים נוספים שנחקרו כבר במשך חמישה שבועות והודו בהטיית משחקים. "ספר להם כל מה שאתה יודע", אמר לו אחד מהם, "הם לא מחמיצים דבר". אם במגרש היו להוקינס כלים להתעלות על כל אחד, הרי שבחדר החקירות היה שרוי בנחיתות ברורה. איש לא הקריא לו את זכויותיו או דיבר אתו על ייעוץ משפטי. כששאל אם יוכל להתקשר לאמו, ברנהארד השיב כי הוא מעדיף שלא. "הסברנו לשחקנים שנחקרו כי אם ישקרו, הם עומדים בפני שנה עד חמש שנים בכלא", אמר כעבור שנים, "הוקינס פחד. למעשה, מתוך 150 הילדים שחקרנו שם, הוא כנראה היה המפוחד ביותר והכי פחות אינטליגנט. כשעצרתי אותו באייווה, חשבתי בהתחלה שהוא מנסה להונות אותי. אמרתי לעצמי שאף אחד לא יכול להיות עד כדי כך טיפש".

ככל שהחבל התהדק, התמימות של הוקינס התאיידה. במשך שישה ימים של חקירות סיפר את האמת: כן, הוא הכיר את מולינאס והאקן. לא, הם מעולם לא דיברו אתו על הטיית משחקים. את ה-200 דולר שלווה ממולינאס, הסביר, החזיר תוך שבועיים. אלא שככל שעבר הזמן, הוקינס נשבר מנטלית. "פחדתי", אמר לדייויד וולף ממגזין "לייף", בכתבה שהתפרסמה שמונה שנים אחרי המקרה. "הם אמרו לי שאינם מאמינים לי ושאלך לכלא. הייתי בטוח שזה מה שיקרה אם לא אגיד מה שהם רוצים לשמוע. אז לבסוף סיפרתי סיפור שונה, זה שהבנתי שהם רוצים שאספר. כל הזמן אמרו לי 'לא הציעו לך 500 דולר בשביל להכיר להם שחקנים?'. הבנתי שלא אצא מזה אם אגיד את האמת".

לבסוף מסר ארבע גרסאות שונות לארבעה חוקרים שונים. באחת הודה כי קיבל 500 דולר בשביל לשכנע שחקנים אחרים להיפגש עם מולינאס והאקן, באחרת טען כי קיבל 1,000 דולר וידע כל הזמן על מזימתם. באותם ימים, אם היה מתבקש לעשות זאת, היה גם מודה כי הוא - ולא ג'ון ווילקס בות' – היה זה שרצח את אברהם לינקולן.

בזמן שהדגים הגדולים נכנסו לכלא אחרי שהורשעו בסעיפי שוחד והונאה, להוקינס הובטח כי עדותו לא תפורסם. בדיעבד, בסך הכל עוד שקר לבן לנער שחור מפוחד. כשחזר לאייווה כעבור שבועיים, הבין שכבר אין לו באמת לאן לחזור – גם לא הביתה. "האנשים שלו פנו נגדו, אמרו לו 'מה תעשה עכשיו, טיפש?'", סיפר חברו ג'קי ג'קסון, "הוא לא ידע לעשות דבר פרט לכדורסל והיה בדיכאון אמיתי. זה נס שלא פנה להרואין, כמו חצי מהשכונה". הוקינס פנה שוב למוצא היחיד שהיה לו, אבל כשאות קין מוצמדת למצחו, גן העדן נותר רחוק. הוא שיחק בפיטסבורג מליגת ה-ABL עד שזו התפרקה כעבור שנה וחצי, ואז נדד בדרכים עם ההארלם גלובטרוטרס תמורת 125 דולר לשבוע לפני שהצטרף ל-ABA.

ב-1964 כבר היה רשאי להיבחר בדראפט ה-NBA, אבל מאחר שהיה אחד מ-47 שחקני מכללות ש"סומנו לעד" על ידי הליגה, אף קבוצה לא נגעה בו. הנהלת הליגה טענה שמדובר במקריות ובהחלטה פרטית של הקבוצות, אך לאחר שהתסריט חזר על עצמו בשני הדראפטים הבאים, הודיעה כי ועד המנהלים החליט לאסור על הוקינס לצמיתות לשחק בליגה. הקומישינר, וולטר קנדי, קבע כי ליגה מקצוענית שנאבקת על לגיטימיות בקרב האוהדים חייבת להרחיק עצמה מנגעים כהימורים. הוקינס, לטעמו, היה נער הפוסטר של הנגע; במקום שיהיה הגיבור שיציג לעולם את כל מה שטוב במשחק, נתפש כנבל שהכתים אותו.    

ב-1966 הגיש הוקינס תביעה בסך שישה מיליון דולר נגד ה-NBA, בטענה שמדובר במונופול ששולל ממנו את הזכות להתפרנס בכבוד ממקצועו. הוא הפך ראש לשועלים, MVP ואלוף במדי פיטסבורג פייפרס מה-ABA, אבל התקשה להשלים עם העובדה שהיה אמור להיות ראש לאריות. הוא גם לא היה היחיד שחשב שכך אמור להיות. "קוני הוקינס יכול להיות סופרסטאר בליגה הזו", קבע כוכב הניקס, וויליס ריד, "כל החבר'ה כאן יודעים את זה".

הידיעה הזו היתה נשארת נחלתם של מעטים, אלמלא אותה כתבת תחקיר של וולף במאי 1969, שכללה ראיונות עם רוב "גיבורי" הפרשה - במסגרתה הוקינס מעולם לא הואשם או הורשע. "מה כבר תוכל לכתוב עלי מלבד העובדה שהשחתתי את הנוער של אמריקה?", אמר לו בחיוך מולינאס, שהודה כי מעולם לא נתן להוקינס סיבה לחשוב שמתבצעים הימורים על משחקים או ניסיון להטות תוצאות. "מבחינת ה-200 דולר, מעולם לא חשבתי שאראה אותם בחזרה", גילה, "ואז יום אחד מגיע למשרד שלי מישהו שטוען שהוא אחיו של קוני, ושם לי מעטפה על השולחן. זה היה הרבה לפני שפרץ הסקנדל". הבלש ברנהארד טען כי אינו מתרגש מהנזק ההיקפי של החקירה. "מבחינתי נלחמנו ברשע וניצחנו – עצרנו את מכירת המשחקים", אמר לוולף, "אם נער בן 18 סיפק הודאה כוזבת, צר לי על כך. אבל היתה לנו עבודה לעשות".

הקומישינר קנדי, שטען כי הליגה ניהלה חקירה מקיפה בנושא, נאלץ להודות שלא נוצר קשר עם אף אחד מהשחקנים שהוקינס לכאורה שידל למכור משחק או עם הבלשים שחקרו אותו. מי שניהל לטענתו "חקירה נטולת פניות" אפילו לא בדק אם שאר השמות שהוזכרו בהודאה של האקן - זו שהעלתה את שמו של הוקינס מלכתחילה - משחקים ב-NBA. השם הראשון, התברר, היה שחקן הלייקרס פרד קרופורד, שבזמן ששיחק במכללה קיבל - אם להאמין לדבריו של נוכל - הצעה להטות משחק תמורת 1,000 דולר.

שבעה שבועות אחרי פרסום הכתבה, הלחץ הציבורי עשה את שלו. כשעורכי דינו של הוקינס סיפרו לו שהתקשרו נציגי ה-NBA במטרה להגיע לפשרה שתכלול חוזה, הוא לא דיבר במשך חצי שעה. פתאום החל לייבב, נותן דרור לדמעות שקבר במשך קרוב לעשור. "ה-NBA", אמר בבכי, "ה-NBA, אחרי כל כך הרבה שנים". הוא הפך לשחק הראשון שתובע ליגה מקצוענית ומקבל פיצויים וחוזה – 1.3 מיליון דולר על עוגמת הנפש והסכם לחמש שנים בפיניקס. "העננים עזבו, איני צריך להתבייש יותר", אמר, "יש הרבה אכזבה ושנים בוזבזו, אבל אני רק רוצה לטהר את שמי. זה יותר חשוב לי מהכסף. אני רוצה שאנשים יידעו שאני שחקן הגון".

ב-16 באוקטובר כבר שיחק את משחקו הראשון ב-NBA, תורם 16 נקודות לניצחון פיניקס 114-116 על סן דייגו. הוא הפך לסופרסטאר הראשון של הסאנס, וסך הכל שיחק שבע עונות בליגה ונבחר חמש פעמים לאולסטאר - מספיק כדי להוכיח שהסיפורים אודותיו לא היו אגדות, אך לא די בשביל למנוע מאנשים לתהות מה היה יכול להיות לולא הגיע לליגה רק בגיל 27. "קוני הוקינס בשיאו היה ברמה של מג'יק ג'ונסון ומייקל ג'ורדן", סיפר שחקן העבר, מל דניאלס, בספר "Loose Balls", "הקוני הוקינס שהגיע בסוף ל-NBA כמעט בגיל 30, עם בעיות ברכיים, כבר לא היה אותו שחקן".

22 שנים אחרי שיחת הפשרה מה-NBA, שוב דמע הוקינס בעקבות צלצול טלפון - הפעם כזה שהעיר אותו בשמונה וחצי בבוקר. על הקו היו אנשי היכל התהילה, שהודיעו לו כי נבחר להיכנס בשעריו. "אנשים אומרים שהם לא ראו כמה טוב הייתי, כי השנים הטובות נגזלו ממני", סיפר הוקינס, "זה תמיד הטריד אותי, כי הפכתי לאולסטאר ונבחרתי להיכל התהילה, שזה הטופ של המקצוע. לכולם יש חרטות, אבל היה לי מזל לשחק מול השחקנים הטובים ביותר בעולם. ואני יודע בדיוק מה עשיתי נגדם".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ