בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבוע לפני 57 שנה

שוטר, מתאגרף, גנב ומוחמד עלי אחד

כשטאני הנסאקר נכנס לזירה עם קסיוס קליי, הוא לא דמיין ששמו יחקק באותו ערב לעד כיריב הראשון בקריירה המקצוענית של האיש שריחף כמו פרפר ועקץ כמו דבורה. את החבטות שספג אז, קליי לא שכח לעולם. והנסאקר? נבואתו על בן ה־18 התגשמה מהר מכפי שמישהו העריך

7תגובות
קסיוס קליי נגד טאני הנסאקר בלואיוויל, נובמבר 1960. קרב ראשון של שישה סיבובים במקום שלושה
/אי־פי

29.10.60. טאני הנסאקר היה בן 27 בלבד כשמונה למפקד משטרת פאייטוויל, עיירה בדרום־מערב וירג'יניה. בימים עזר הנסאקר לזקנות להגיע הביתה עם הקניות, בערבים חבט בגברים צעירים. לא היתה להם סיבה להלין על אלימות משטרתית, שכן הנסאקר עשה זאת במסגרת הקריירה השנייה שלו כמתאגרף וכמאמן. בתחילת דרכו ניצח ברוב הקרבות, אבל ככל שהתבגר נערמו המפלות. מאחוריו היו שישה הפסדים רצופים כשעמד להיכנס לזירה מול בן 18 שהגיע לקרב המקצועני הראשון שלו.

ביום הקרב נפגשו שני המתאגרפים באירוע קידום מכירות בחנות לציוד ספורט. הנסאקר זוכר כי יריבו הקפיץ כדורסל בעצבנות. בן ה־18 הזה אמנם ניצח ב־100 מ־108 הקרבות שקיים בדרג החובבני וחודשיים קודם לכן זכה בזהב אולימפי ברומא 60', אך זו עמדה להיות הפעם הראשונה בה ייכנס לזירה לשישה סיבובים במקום לשלושה. איש בעולם, לרבות הוא עצמו, לא ידע כי באותו ערב תתחיל להיכתב האגדה על מוחמד עלי. הרי אפילו לא קראו לו מוחמד עלי. באותם ימים, תהיה זו עדיין האגדה על קסיוס קליי. ליתר דיוק, קסיוס מרסלוס קליי ג'וניור, כפי שנקרא על שם אביו — עוד אחד שמעשיו ביום ובלילה היו שונים בתכלית: צביעת לוחות פרסום, והתעללות באשתו.

והאגדה הזו — אומרת האגדה עצמה — כלל לא היתה נולדת אלמלא היום בו רכב קליי בן ה־12 ליריד בעירו לואיוויל יחד עם חבר, שם בלסו פופקורן וממתקים. כשרצה לחזור הביתה, גילה שאופניו נגנבו וניגש לשוטר שעמד בסמוך, ג'ו מרטין. "אחטיף לגנב אם אמצא אותו", בכה. מרטין הציע לילד ללמוד קודם כיצד להחטיף ולקח אותו למכון איגרוף סמוך בו שימש כמאמן. קליי הביט מסביב. ביום הבא כבר הגיע להתאמן אצל מרטין. "הוא לא הבדיל בין וו שמאלית לבעיטה בתחת", אמר מאמנו, "אבל התפתח די מהר". אחרי שישה חודשים, ניצח בקרב הראשון שלו.

אולי קליי פשוט נולד לעשות זאת. אמו אודסה אמרה ב־1978 כי כשהיה בן כמה חודשים הוא "נראה כמו מתאגרף בצבא ובגיל שנה וחצי היה חזק מאוד עם זרועות שריריות", מספיק כדי שינופף בהן כפעוט ויעיף לה שיניים מהפה. ועם זאת, ספק אם זה היה קורה לולא מרטין. בעצם, לולא הגנב. זה גם לא היה קורה לולא הקדיש עצמו לספורט בצורה כה מוחלטת. מרגע שגילה את האיגרוף מצא קליי את ייעודו. בדרך לבית הספר נהג לעבוד על כושרו ולרוץ ליד האוטובוס, עושה פרצופים לחברים שמעודדים אותו מבפנים. לטענתו, כמובן, תמיד הגיע ליעדו לפני הרכב.

תקציר הקרב - דלג

במגזין "ספורט אילוסטרייטד" סיפרו כיצד במסדרונות תיכון "סנטרל היי" היה רוקד בין תלמידים, שולח אגרופים שכמעט נגעו באף של פרשמנים ואז חומק לשירותים כדי להכות באוויר מול הראי. כשישב בכיתה נדד מוחו למקומות אחרים, ברורים. הוא לא הפריע, אבל לקה בריכוז. כשסיים את לימודיו ב־1960 דורג 369 מ־391 תלמידים בשכבתו. ועדיין, אם נקרא אי פעם לחדר המנהל אטווד ווילסון, היה זה כנראה כדי להעניק לו חתימה. ווילסון סבר כי גדל אצלו כוכב. במערכת הכריזה הזהיר תלמידים מפריעים כי ישסה בהם את קליי. בהתכנסויות הציג אותו כאלוף העולם הבא במשקל כבד. "יום אחד", אמר, "הוא ירוויח יותר כסף מכולם בחדר". באותה עת הסתפק קליי בכסף קטן. בגיל 15 עבד בספרייה אחרי הלימודים תמורת 60 סנט לשעה, מעביר ספרים מקומה לקומה, מאבק מדפים וספרים, מנקה שולחנות ורצפות. הנזירה שניהלה את המקום מצאה אותו פעם מנמנם על שולחן. לימים, תהיה לה סיבה להצמיד אליו שלט: "קסיוס ישן כאן".

נדמה כי באותה עת היה קליי רדום גם כלפי ההפרדה הגזעית שהיתה נהוגה בלואיוויל. איגרוף היה בראשו כשקם בבוקר וכשהלך לישון. כשמתאגרפים בכירים ביקרו בעיר, היה מתאמן בסמוך אליהם. את המאמן אנג'לו דנדי, שלימים ידריך אותו, חקר במשך שעות. לורנס מונטגומרי התיידד עמו למרות שהיה מבוגר ממנו בשמונה שנים. ל"מירור" סיפר כי קליי שימש בייביסיטר לילדיו. הוא נהג לשחק איתם, עד שבטלוויזיה החלו לשדר קרב. "אז הוא היה מניח אותם על הספה והם לא היו רשאים לומר מלה", שיחזר מונטגומרי, "הוא היה נדבק למסך, צופה ולומד להיות הטוב בעולם".

הביטחון העצמי, היהירות, היו שם תמיד, אך גם הם התפתחו. ב"וושינגטון פוסט" סיפרו כי בדרך למבחנים האולימפיים בסן פרנסיסקו ב־1960 קנה קליי מצנח בגלל שפחד לטוס. לרומא עצמה ביקש בתחילה לשוט. מאיטליה חזר עטור תהילה וזהב — אותה מדליה שלטענתו השליך לנהר כשלא הורשה להיכנס למסעדה שיועדה ללבנים בלבד. ב"ספורט אילוסטרייטד" שחזרו כיצד נסע במכוניתו בלואיוויל וכמעט נעמד במושב הנהג בעודו צועק: "אני קסיוס קליי, אני הגדול מכולם". לידו ישבה האלופה האולימפית הטרייה בריצות 100 מטר, 200 מטר ושליחות. "וזו ווילמה רודולף, היא הגדולה מכולן", הוסיף ואילץ אותה לקום.

אלא שכדי להפוך באמת לגדול נדרש קליי ליותר. חודשיים אחרי רומא, כשהוא נהנה מתמיכתם הכספית של 11 אנשי עסקים לבנים מלואיוויל, עמד להיכנס לזירה המקצוענית. טאני הנסאקר המנוסה (30) — שנקרא על שם ג'ין טאני, אלוף איגרוף משנות העשרים — סומן כיריב אידאלי. "טאני אמר 'בטח, למה לא'", סיפרה אשתו פטרישיה ל־Cincinnati.com, "הכסף עזר לו".

מוחמד עלי מתבדח עם שדר האיגרוף הווארד קוסל, 1972. הביטחון העצמי והיהירות היו שם תמיד
/אי־פי

לא בזירה. חמוש בסגנונו הייחודי — מוריד ידיים במקום להחזיקן גבוה כדי לגונן על פניו, מתבסס על מהירות רגליים ותנועות גוף כדי לא להיפגע — שלט קליי בקרב. "הופעה קלאסית ומלאת ביטחון", יגדיר זאת העיתון "קורייר ג'ורנל". הנסאקר, כבד ואטי מקליי, החל לדמם מאפו בסיבוב השלישי. ברביעי נוצר חתך מעל עינו הנפוחה. לעיני 6,180 בלואיוויל סיים קליי את ששת הסיבובים כשעליו מרוח הדם של יריבו. השופטים העניקו לו ניצחון פה אחד. הפרס הכספי הראשון בחייו: 2,000 דולר.

שנים מאוחר יותר יודה המנצח כי חשש לפני הקרב — ושחבטות הגוף שספג מהנסאקר היו מהקשות שידע בקריירה. "הוא אמר שכמעט איבד את ההמבורגר שאכל לארוחת ערב", שיחזר הנסאקר בראיון ל־Syracuse.com ב־1992, "אבל הייתי מבוגר מכדי להתמודד עם בן 18, ובמיוחד בן 18 כזה. מעולם לא שמעתי עליו, אך התובע העירוני קרא לי למשרדו אחרי הקרב ושאל 'מה אתה חושב על עתידו של קליי?'. אמרתי שהוא יהפוך לאלוף עולם ברגע שיקבל את הזדמנות".

בעוד קליי מגשים את הנבואה וממשיך לדברים גדולים — לאגדה של מוחמד עלי (שמו אחרי שהוכתר לאלוף והתאסלם ב־1964) — הסתפק הנסאקר בהרבה פחות. רק לחיות רצה. כעבור שנה נפל לתרדמת של תשעה ימים בעקבות קרב ונותח פעמיים בראשו. כשהתעורר, פרש. למרות הפער העצום ביניהם, נותרו השניים חברים. הנסאקר הודה כי חלק על עלי כשסירב להתגייס ולשרת בווייטנאם, אך המשיך לכבד אותו. כעבור עשורים, כשיצא לגמלאות מהמשטרה, התעקש עלי להגיע לארוחת הפרידה ממנו. לא שתוכננה כזו. בגלל עלי, מיהרו המקומיים לארגן אירוע. הוא הופיע. "עלי לא הפסיק לחבוט באוויר", סיפרה פטרישיה, "טאני היה צריך לחמוק מהחבטות שלו כל הזמן". עלי הבוגר, מסתבר, דמה מאוד לקליי הנער.

אלא שנערותם של עלי והנסאקר כבר מזמן היתה מאחוריהם. עלי, שהתמודד עם פרקינסון, הלך לעולמו ב־2016. הנסאקר מת 11 שנים לפניו, בן 75, אחרי שסבל מאלצהיימר ודמנציה. הוא אולי איבד את זיכרונו, אך העולם יזכור אותו לעד. בכל ספר, בכל רשימה, חקוק שמו כיריב הראשון של מוחמד עלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#