בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבוע לפני 34 שנה

ג'ואן בנויט פתחה מבערים אחרי חמישה קילומטרים ונכנסה לעולם חדש

בזכות חלוצות שפתחו עבורה את הדלת, זכתה בנויט לרוץ מבלי שאיש יחשוב שתגדל שפם או תהפוך לעקרה. מרתון אולימפי לנשים עוד היה מחוץ לתחום - עד שבלוס אנג'לס 84 נפל גם הקיר הזה. כשהאמריקאית פרצה קדימה, המרתון זינק מימי הביניים לעת החדשה

2תגובות
ג'ואן בנויט מניפה את דגל ארה"ב אחרי המרתון, 1984. 42 קילומטרים שהפכו למצעד ניצחון אישי
Dieter Endlicher / AP

5.8.84 בתחילת המרתון האולימפי בלוס אנג'לס הספיקה ג'ואן בנויט לדלג על עמדת שתייה, חוששת מצפיפות יתר. תהיה זו הפעם האחרונה שתוטרד מהבעיה הזו. חמישה ק"מ לתוך הריצה, תגביר קצב ותיעלם ליריבותיה. אלו לא טרחו להיצמד אליה, מניחות שתיחלש בהמשך הדרך. הן לא יראו אותה שוב עד לקו הסיום. באותו יום ב-1984 תדגיש בנויט על הבמה הגדולה ביותר מה אשה יכולה לעשות במרתון. עבור רבים, זה לא היה מובן מאליו.

"היו בענף חלוצות שפתחו את הדלת עבורי", ציינה בנויט. אחת מהן ישבה באותו יום בתא השידור בקליפורניה, מפוצצת גאווה, וסיפרה על "חלום שמתגשם" - אפילו אם לא זכתה להגשים אותו במו רגליה. "זה כמו זינוק אדיר אל מחוץ לימי הביניים", ציינה קתרין סוויצר, אחת שלמגינת לבה זכתה לחיות בהם.

פחות מ-20 שנה קודם לכן, כשהחלה לרוץ עם הגברים בזמן לימודיה בסירקיוז - קבוצת נשים לא היתה - שמעה סוויצר ממאמנה כי נשים חלשות ושבירות מדי בשביל מרחקים ארוכים. "חשבו שיהיו להן רגליים גדולות, או שהן יגדלו שפם, או שלא יוכלו ללדת", שיתפה מהדברים הנוספים שאמרו לה. במשחקים האולימפיים, הריצה הארוכה ביותר לנשים הסתכמה ב-1,500 מטר. במרתון בוסטון, הוותיק מבין המרתונים השנתיים הגדולים, לא הותרה כניסתן. רוברטה גיב רצה בו ב-1966 מבלי להירשם. שנה מאוחר יותר הופיע ברשימת המשתתפים השם ק. סוויצר. כולם הניחו שמדובר בגבר, עד שאחרי הזינוק איתר מנהל המרתון את האשה בין הרצים וניסה לקרוע ממנה את מספר החולצה. בעזרת בן זוגה הצליחה להדוף את התוקף ולהמשיך, מגיעה לקו הסיום.

בשנים הבאות נפתחו יותר ויותר דלתות בפני הנשים. בארה"ב נבע הדבר במידה רבה מהחוק הפדרלי Title IX, שהבטיח הזדמנויות שוות לנערות ולנשים בכל תוכנית חינוכית במימון פדרלי, לרבות בספורט. מה שהיה פעם כמעט מחתרתי, עלה על הכבישים בגאווה.

מנהל המרתון (משמאל) מסתער על סוויצר. רק אחרי הזינוק הבינו שלא מדובר בגבר
Boston Globe via Getty Images

ב-1970 כבר הורשו נשים לרוץ במרתון ניו יורק, כעבור שנתיים גם בבוסטון. בתחילת שנות השמונים צורפה הריצה לאליפות אירופה. ב-1983 היא כבר היתה חלק אינטגרלי מאליפות העולם הראשונה, ריצה בה ניצחה גרטה וייץ. סוויצר ארגנה סבב תחרויות, מספקת במה לצעירות ממנה, כמו בנויט. נותר מחסום אחד, החשוב מכולם. "כרצה צעירה חלמתי על האולימפיאדה והשבתי מלחמה כשנאמר לי שלא אוכל לעשות זאת", סיפרה בנויט ל-ESPN. לקראת לוס אנג'לס 84', גם הקיר הזה ייפול. על פניה של האמריקאית יימרח חיוך רחב.

אם הסיפור שלה היה מתגלגל מעט אחרת, ייתכן שהיתה מכוונת דווקא למשחקי החורף. היא התרכזה בסקי עד התיכון, כששברה רגל. כחלק מהשיקום החלה לרוץ וגילתה שהיא אוהבת זאת לא פחות. ב-1979 התחרתה בבוסטון במרתון השני בחייה, וניצחה עם שיא אמריקאי. בשנים הבאות שימשה במקביל כמאמנת, מכוונת למשחקי לוס אנג'לס.

ארבעה חודשים לפני טקס הפתיחה, איים גופה להסיט אותה ממטרתה. ברכה הימנית החלה לכאוב. זריקות לא סייעו. בקושי היתה מסוגלת להשלים חמישה ק"מ. 17 ימים לפני המבחנים האמריקאיים נותחה בנויט וחזרה במהרה, רק כדי להיפצע בשריר הירך השמאלי. היא פנתה לתרפיסט שנוי במחלוקת שפיתח מכשיר שמעביר זרמי חשמל לשרירים פגועים. עד היום איננה יודעת אם זה באמת עשה הבדל, אבל למרות שחששה בכל צעד שרגלה תקרוס, ניצחה במבחנים ועלתה למשחקים.

עבור סוויצר, מרתון הפך לעניין פוליטי, למאבק. בשביל בנויט זה היה פשוט ספורט. כך גם למען חלק מעמיתותיה, בנות מזל שצמחו בזמן לתוך עולם פתוח יותר לקבלן כרצות למרחקים ארוכים. המרתון בלוס אנג'לס, על אתריה המפורסמים, יהווה במה מושלמת לשכנע את העקשנים שנותרו.

50 נשים מ-28 מדינות התייצבו ב-8 בבוקר לזינוק בקולג' סנטה מוניקה. ביניהן בלטו שתי נורווגיות. וייץ כבר זכתה חמש פעמים במרתון ניו יורק ומעולם לא הפסידה במרתון שאותו סיימה. אינגריד קריסטיאנסן ניצחה באותה שנה במרתון לונדון עם התוצאה השנייה בטיבה אי פעם. חודשיים לפני כן כבר החליטה בנויט כי תתעלם מיריבותיה ומהטקטיקות הצפויות, ותתרכז בעצמה. חמישה ק"מ לתוך התחרות, הגיעה העת ליישם זאת.

"בהתחלה היססתי", סיפרה, "חשבתי 'זה מרתון אולימפי, אראה כאילו אני מתרברבת'. אבל הבטחתי לעצמי שארוץ את הריצה שלי. זה מה שעשיתי". היא פרצה קדימה. יריבותיה לא הגיבו. "לא הייתי בטוחה אם ברצוני לרוץ כל כך מהר", אמרה וייץ, שטענה כי חששה למות במזג האוויר החם. "שמענו שיש לה בעיות בברכיים", הסבירה קריסטיאנסן, "חשבנו שתישבר, ואנו נעקוף אותה בעשרת הק"מ האחרונים". הן טעו.

סיום הריצה של בנויט - דלג

ב-37 מ-42 הק"מ, רצה בנויט ללא יריבות סביבה; בחלק מהזמן אפילו ללא צופים. היא דהרה לצד הים, ובכביש המהיר, ראשה טוחן לא פחות מרגליה. "חשבתי על העבודה וההקרבה של אינספור נשים וגברים שהפכו את ההזדמנות שלי לרוץ במרתון האולימפי לאפשרית", סיפרה, "הייתי מודעת לכך שאני חלק מההיסטוריה". כשהתקרבה לאיצטדיון הקוליסאום, חלפה ליד ציור הקיר הגדול במימון נייקי שעליו כמה מבכירי ספורטאיה - בהם בנויט, באחד משני ניצחונותיה במרתון בוסטון. ואז, נכנסה למנהרה שמובילה אל ניצחונה הבא, בלוס אנג'לס.

"הרעש היה עמום ושמעתי את צעדיי", כתבה על הרגעים בהם עמדה להיכנס לאיצטדיון, "חשבתי 'ברגע שתצאי מהמנהרה, חייך ישתנו לנצח'". 77 אלף צופים רועשים קיבלו אותה למאות המטרים האחרונים של מרתון שהפך למצעד ניצחון אישי. "איני יודעת איך לומר זאת מבלי להישמע יהירה", אמרה, "אבל זו היתה ריצה קלה מאוד עבורי".

היא לא תהיה כזו עבור הרצה שתסיים הרחק מאחוריה. 24 דקות אחרי שבנויט תנצח בהפרש של 86 שניות מווייץ, תיכנס לאיצטדיון גבריאלה אנדרסון-שייס, נעה בקושי כשגופה מעוות כתוצאה ממכת חום. הצוות הרפואי נמנע מלגעת בה - שכן אז תיפסל. "500 המטרים הארוכים בהיסטוריה", הגדיר השדר אל מייקלס את התקדמותה האטית עד שחצתה סוף סוף את קו הסיום, במקום ה-37.

התמונות הקשות של אנדרסון-שייס נותרו חקוקות בזיכרון, אך החשש שמא יפגעו בהתקדמות הנשים התפוגג. מאותו יום לקחו גם דברים אחרים: את התוצאות המצוינות - עד אז שתי נשים בלבד ירדו מ-2:30 שעות, הפעם היו לא פחות מתשע - ואת המופע של בנויט. "הרגע הטוב בתולדות ריצת הנשים למרחקים ארוכים", תגדיר זאת לימים שליין פלנגן, מדליסטית כסף מ-2008. ריצת הנשים לעולם לא תהיה אותו הדבר.

ב-88', נשים ירוצו גם 10,000 מטר באולימפיאדה. תעשייה שלמה תתפתח - של אימונים וציוד ותחרויות. בנויט תהיה חלק מזה, גם אם בתדירות פחותה. אחרי שניצחה במרתון שיקגו 85', נפגעו ביצועיה. "לא הייתי אותה רצה אחרי שילדתי", הסבירה את הירידה במחויבות, "חילקתי את קריירת הריצה לשניים - לפני ילדים ואחרי חיתולים".

כיום, בת 60, בנויט עדיין רצה. ב-2008 השתתפה במבחנים האולימפיים וקבעה שיא לקבוצת הגיל שלה. היא הבטיחה אז שלא תרוץ עוד מרתונים, אך כעבור שנה התחרתה בניו יורק לציון 25 שנה ללוס אנג'לס 84'. חלפה עוד שנה, ובמרתון שיקגו ציינה 25 שנה לתוצאה הכי טובה שלה. מאז גם רצה מרתון עם בנה ובתה.

בנויט ממשיכה לרוץ גם בגיל 60 - דלג

"תשוקה לספורט", הסבירה השנה בראיון ל-MyDomaine מדוע היא ממשיכה לרוץ מדי יום, בלי יומן אימונים, רק לפי התחושה. "זה גורם לי להרגיש טוב, מעיר את נשמתי. יום בלי ריצה הוא יום בלתי שלם". היא עוסקת גם בסקי, רכיבה על אופניים וחתירה בקיאקים, אבל מרתון נותר האהבה הגדולה, זה שממשיך לספק לה סיפורים ואתגרים. אל שיאי הגיל שקבעה הוסיפה השנה יעד חדש: לרדת משלוש שעות בעשור השביעי לחייה.

"תמיד יהיה לי חוב לנשים שהיו לפניי וסללו את הדרך להפוך את המרתון למציאות במשחקים האולימפיים", אמרה בנויט ל-Running Competitor, "אשמח להעניק לאתלטים צעירים כל מה שאוכל, אבל כולנו צריכים לרוץ את המירוצים שלנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#