השבוע לפני 62 שנה

הוא חילץ את כוכבי הכדורגל ממטוס בוער והפך לאגדה אנושית, אבל חייו הפכו לסיוט

הארי גרג, שמת השבוע, ייזכר לעד לא בזכות השערים שהציל, אלא האנשים שהציל. כשאחרים ברחו מזירת ההתרסקות ב-1958, הארי גרג חזר שוב ושוב למטוס הבוער של קבוצתו מנצ'סטר יונייטד וחילץ אנשים, לרבות חבריו. כעבור 13 ימים כבר שב לעמוד בשער, אבל הטראומה נשארה איתו

אמיר ענבר
אמיר ענבר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארי גרג מתעופף, בשערה של מנצ'סטר יונייטד.
הארי גרג מתעופף, בשערה של מנצ'סטר יונייטד. "לפעמים לא רציתי ללכת לישון, אבל לא יכולתי להישאר ער"צילום: PA Images via Getty Images
אמיר ענבר
אמיר ענבר

19.2.1958 השוער הארי גרג שיחק במנצ'סטר יונייטד 11 שנים מבלי לזכות במדליית מנצחים. היה את גמר הגביע בו הוא ויונייטד הפסידו, והגמר בו לא שותף לאחר שרק חזר מפציעה, ושתי אליפויות בהן לא צבר מספיק הופעות בגלל פציעות. לגרג היו את כל התכונות הנדרשות כדי להיות אגדה בכדורגל, וייתכן שגם היה כזה, אלא שלפני הכל הוא ידוע כאגדה אנושית. את מיטב ההצלות לא שמר לשער, אלא לאסון מינכן ב־1958.

נדרשו לגרג 40 שנה להתחיל לדבר על מה שקרה במינכן, על מה שראה שם. הוא העדיף להימנע ממחשבות על אותו יום נוראי, שעלה לשמונה מחבריו לקבוצה בחייהם. אשמת הניצולים לא עזבה אותו. רק ב־1998 נפתח, אחרי שבאירוע לציון האסון ניגשה אליו אלמנתו של רוג'ר ביירן, אחד מהשחקנים. "הארי גרג, מדוע אתה מענה את עצמך 40 שנה?", אמרה לו. "הערב הזה", הוא אמר, "העלים שנים של אשמה".

לגרג לא היתה סיבה לחוש אשמה. כשאחרים ברחו מהמטוס הבוער על המסלול במינכן, הוא חזר שוב ושוב אל ההריסות, מושך ומציל עוד אדם ועוד אדם. חודש וחצי קודם לכן עוד שיחק הצפון אירי בן ה־25 בדונקסטר כשהמנג'ר שלו הזמין אותו לביתו, שם הצטרף אליהם מאט באזבי, מנג'ר יונייטד. כך גילה שהוא עובר לאולד טראפורד. "הייתי משלם כדי לעשות זאת אם הייתי נולד עשיר", אמר גרג, שעבד בצעירותו בנגרות לפני שמצא את דרכו בעולם המקצועני. היה כוח משיכה מיוחד ליונייטד של אותה תקופה - צעירה, מבריקה, פעמיים ברציפות אלופת אנגליה ובעלת שאיפות בגביע אירופה. את הבכורה ערך ב־0:4 על לסטר בדצמבר 57'. בסך הכל הספיק לצבור 11 הופעות, האחרונה שבהן ב־3:3 ביוגוסלביה מול הכוכב האדום שהעלה את יונייטד לחצי הגמר האירופי. "זו היתה תקופה נהדרת להיות בחיים", אמר. ואז, החיים כפי שהכיר אותם נגמרו.

בחזרה מבלגרד, לאחר עצירת תדלוק במינכן, ניסה המטוס של יונייטד להמריא. פעמיים כשל לנוכח מזג האוויר. הפעם השלישית הסתיימה בהחלקה על המסלול הקפוא, בהתנגשות בגדר ואז בבית, ובעלייה בלהבות. "הכל נהיה שחור וניצוצות החלו לעוף", שיחזר גרג באוטוביוגרפיה שלו, "נחבטתי קשות בחלק האחורי של ראשי וחשבתי שהחלק העליון של גולגולתי נקטע. המטוס נטה הצדה. לא היו צעקות. היו שקט ואפלה, ואז שוב אור. חשבתי שאני מת. ישבתי בשקט, כשדבר מוזר עובר בראשי: שהיו לי חיים נהדרים ומשפחה נהדרת, ושאני לא יודע לדבר גרמנית".

כשהבין שהוא בחיים וזחל החוצה, ראה גרג מספר ניצולים בורחים ואת הקברניט ג'יימס ת'יין, מטף כיבוי בידו, קורא לו לחקות אותם מחשש לפיצוץ. למה שקרה באותו יום נולדו עם השנים גרסאות שונות, שחלקן הרתיחו את גרג - בעיקר כשמדובר באנשים שסיפרו על מעשי גבורתם למרות שברחו. גם את אחד מחבריו לקבוצה, ביל פולקס, האשים בסילופים. אף אחד לא יאשים בכך את גרג עצמו.

"שמעתי ילד בוכה", שיחזר גרג את מה שקרה, "צעקתי 'תחזרו, מנוולים, יש ילד בחיים', אבל הם לא חזרו. חזרתי והייתי מבועת ממה שאמצא". כך התחיל לשלוף בני אדם מהמטוס הבוער: תחילה תינוקת, אחר כך את אמה ההרה, אשתו של דיפלומט יוגוסלבי. לפעמים ראה גופות. לפעמים נתקל באנשים שלא ידע אם הם בחיים. את חבריו בובי צ'רלטון, ריי ווד, אלברט סקנלון ודניס ויולט גרר החוצה, חלקם "כמו בובות סמרטוטים", במחשבה שהם מתים. את ג'קי בלנצ'פאואר ראה נאנק מכאבים, זרועו כמעט כרותה. הוא השתמש בעניבתו כדי לקשור אותה. מולו שכב ביירן המת. "תמיד הצטערתי על כך שלא עצמתי את עיניו", סיפר. בכל אותה עת, משאית דלק בה התנגש המטוס גרמה לסדרת פיצוצים. "זה היה מחריד", אמר גרג, "אחר כך, כשנראה היה שאנשי ההצלה משתלטים על העניינים, כרעתי על ברכיי ובכיתי, מודה לאל שחלק מאיתנו ניצלו. מעולם לא ראיתי מוות בעבר".

22 אנשים מתו באותו יום, ביניהם שבעה שחקנים ושלושה אנשי צוות של המועדון. הלב של מנצ'סטר יונייטד נקרע, אך לאחר סדרת ישיבות הודיע היו"ר הרולד הרדמן כי הקבוצה, או מה שנשאר ממנה, תמשיך לשחק. ב־19 בפברואר, 13 ימים אחרי האסון - כשבאזבי מאושפז במצב קריטי במינכן - חזרה יונייטד לשחק, כשאירחה בגביע את שפילד וונסדיי. בהרכבה המאולתר היו חמישה שחקני מילואים, שני צעירים בהופעת בכורה, שני שחקנים שהגיעו מאז האסון, ושני ניצולים ממינכן, גרג ופולקס, שנזרקו מיד למגרש. "היום יש פסיכיאטרים. לנו לא היה דבר. היית צריך לטפל בעצמך", אמר השוער. עבורו, המשחק היווה תחליף לטיפול. "כדורגל הציל אותי אחרי האסון", הצהיר, "אם הייתי צריך לשבת בבית, כשזה מנגן בראשי, הייתי משתגע. כדורגל היה שסתום בטיחות. רציתי לחזור לאימונים, להילחם, לבעוט ולצעוק. פשוט להיות מעורב בחיים".

חייו באותה עת יכללו כאבי ראש, שימשיכו להטרידו בהמשך העונה - עד שיתברר כי סבל משברים בגולגולת, זכר לתאונה. כך עמד בשער שוב ושוב, החל במשחק נגד וונסדיי - ניצחון 0:3. יומיים אחר כך, בבית החולים במינכן, מת דאנקן אדוארדס, כוכב יונייטד, הקורבן השמיני. "בפעם הראשונה מאז האסון", אמר גרג, "בכיתי".

עשורים אחר כך, על קיר ביתו היתה תלויה התוכנייה מהמשחק נגד וונסדיי. במקום בו נהגו לציין את ההרכב, השאירה יונייטד 11 חללים ריקים. על הקיר תלה גם צילום של שחקני ההרכב מהמשחק האחרון בבלגרד, וצילום משותף ממפגש עם האם והבת שהציל 25 שנה מאוחר יותר. והיו גם תמונות מסוג אחר, דברים שראה באסון, שלא עזבו אותו תקופה ארוכה. "לפעמים לא רציתי ללכת לישון", אמר ל"דיילי מייל", "כי ידעתי שאחלום על כך, ולפעמים גם לא הייתי מסוגל להיות ער".

חודשים אחרי האסון שיחק גרג במדי צפון אירלנד בגביע העולם 58' ונכלל בנבחרת המצטיינים בטורניר, לצד פלה, גארינצ'ה וז'יסט פונטיין. עם אומץ שהתבטא גם במגרש הוא היה מהטובים שבשוערי דורו, אבל גופו בגד בו. סדרת פציעות ותאונת דרכים קשה - "כמה נשמות אתה חושב שיש לך", תהה באזבי - הגבילו אותו ל־247 הופעות ב־11 שנים ביונייטד, שעה שנבנתה מחדש. באמצע 1966/67 עזב לסטוק. ב־1968 היה צופה בוומבלי כשיונייטד - עם הניצולים פולקס וצ'רלטון בהרכב - זכתה סוף סוף בגביע האירופי בו כה חשקה.

אחר פרישתו שימש גרג כמאמן, ועבד שלוש שנים ביונייטד כמאמן שוערים. על האסון לא דיבר. הוא זכר הכל - פרצופים, איפה כולם ישבו - ושתק. "הם הרוויחו כסף דרך חצאי אמיתות, שקרים, מיתוסים, סילופים והגזמות", אמר על אחרים שהפריזו בגבורתם, אך בחר לא לסתור אותם. עם משפחות ההרוגים לא נפגש במשך עשורים. "לא יכולתי להביט להם בעיניים בידיעה שנותרתי בחיים כשאהוביהם נהרגו", הסביר. רק המפגש עם אלמנתו של ביירן ב־1998 שינה זאת. אחר כך הרשה לעצמו לפרסם אוטוביוגרפיה. ג'ורג' בסט, חברו לקבוצה לשעבר, כתב בהקדמה כי מה שגרג עשה במינכן "היה יותר מאומץ, זה היה טוב לב".

הארי גרג פוגש את האם והבת שהציל בהתרסקות

כולם התייחסו לגרג כגיבור מינכן. הוא לא רצה להיות כזה. "מינכן יצרה את הזהות שלי, אבל היה לזה מחיר - צל על חיי", כתב. ב־2018 אמר ל־BBC כי "אם כל מה שאי פעם הייתי חלק ממנו או השגתי נוגע למה שקרה במינכן, אז חיי לא הסתכמו בהרבה". ובחייו ידע עוד מכאובים. אמונתו הדתית של האיש הקתולי התרסקה כשחמש שנים אחרי מינכן, מתה מסרטן אשתו ואם שני ילדיו. הוא נישא בשנית והביא לעולם עוד ארבעה ילדים. אחת מהן מתה מסרטן גם כן. 

גרג מת השבוע, בן 87. "הארי היה שוער פנטסטי, אבל חשוב מכך, אדם מדהים. הוא תמיד ייזכר עבורי כדמות הרואית", הספיד אותו צ'רלטון, השחקן האחרון בין הניצולים שעדיין בחיים. ובלי גרג, גם הוא לא היה כאן.

תגובות