השבוע לפני 25 שנה |

השופט הישראלי שכמעט הרס לנבחרת ישראל, וטניסאי אחד שהפך למיתולוגיה

צום יום כיפור התקרב, מצלמות הטלוויזיה נטשו, וליציעים ברמה"ש זרמו אלפים. גלעד בלום, טניסאי שאפתן מהמקום ה-142 בעולם, דאג שיחזרו הביתה בזמן ושבעי רצון, עם אחד הניצחונות הגדולים בתולדות הנבחרת

איתמר קציר
איתמר קציר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גלעד בלום, בגביע דייויס ב־1990. "ידעתי שבארץ, עם הקהל, אני תמיד קצת יותר טוב"
גלעד בלום, בגביע דייויס ב־1990צילום: צביקה ישראלי / לע
איתמר קציר
איתמר קציר

24.9.1993 "בפעם הראשונה בחיי הרגשתי כמו כדורגלן שזכה בגביע המדינה או באליפות. לא פעם ולא פעמיים אנשים שפוגשים אותי אומרים לי דבר ראשון — 'הייתי במשחק שלך מול לאסק, זו החוויה הספורטיבית הכי גדולה שהיתה לי בחיים'". אין הרבה שחקני טניס ישראלים שיכולים להיות חתומים על משפט שכזה — להיחרת בזיכרון של אוהד כאחראים לרגע של אושר צרוף, של גאווה לאומית אדירה, שבא פעם בחיים. אנדיוני — אולי. גלעד בלום — בהחלט כן.

משחקו של בלום נגד יאקוב לאסק ב־1993, במפגש מול שווייץ על המקום בבית העליון בגביע דייויס, נחקק כאחד הניצחונות הגדולים אי פעם של נבחרת ישראל בטניס, אולי הגדול מכולם. נס ערב יום כיפור, אם תרצו. הישראלי מהמקום ה־142 בעולם מנצח את השווייצי המדורג 42 — שבשיאו דורג במקום השביעי בעולם — בשלוש מערכות חלקות, מבלי להפסיד משחקון הגשה, מול איצטדיון גועש ורועש, מלא עד אפס מקום, ברמת השרון. ישראל מדיחה מהבית העליון את מי שרק שנה קודם לכן הגיעה לגמר. הקהל מתפזר הביתה כשעה בלבד לפני שהצום החל.

"הייתי אז בתקופה לא כל כך טובה", מספר בלום, המנהל כיום אקדמיית טניס בניו יורק, "השווייצים ניסו להפעיל עליי לחץ מהרגע הראשון, והמאמנים שלהם אמרו דברים כמו — 'אנחנו בונים על שתי נקודות נגד בלום'. הגעתי להתמודדות לא עם הכי הרבה ביטחון, אבל עם אמונה. ידעתי שבארץ, עם הקהל, אני תמיד קצת יותר טוב". הוא היה קצת יותר מזה.

המשחק הראשון של בלום היה מול מארק רוסה, האלוף האולימפי מברצלונה 1992 וחבר בעשירייה הראשונה בעולם. הוא עלה אליו לאחר שעמוס מנסדרוף, המחבט הבכיר של ישראל, כבר גבר בשלוש מערכות על לאסק. "המשחק שלי נגד רוסה היה משחק לא פחות טוב, אולי אפילו יותר איכותי מאשר נגד לאסק", הוא נזכר. ואז הגיע
ה־Foot Fault. "זה היה הדבר האבסורדי ביותר שראיתי אי פעם בחיים שלי", נזכר קפטן הנבחרת דאז, שלמה גליקשטיין.

אנדי רם ויוני ארליך, ב-2011. אחראים לרגע של אושר צרוף, של גאווה לאומית אדירה, שבא (כמעט) פעם בחייםצילום: ניר קידר

מדובר כנראה בהחלטת השיפוט השנויה ביותר במחלוקת בטניס הישראלי. כמו המשחק המכריע של בלום מול לאסק יומיים אחר כך, כל מי שצפה במשחק זוכר אותה עד היום. בלום הוביל 2–1 במערכות, ו־40–30 בשוויון 4–4 במערכה הרביעית. הוא היה בדרך ליתרון 5–4 במשחקונים, כשלפתע שופט הקו הישראלי מוריס קאהן קרא ל"שגיאת רגל" — דריכה של בלום על קו המגרש בעת ההגשה. "שגיאת רגל זו טעות שהיא מאוד לא אופיינית לרמות כאלה", מציין בלום, "כל הקריירה שלי שיחקתי כמעט אלף משחקים מקצועניים, ואולי פעם או פעמיים בקריירה קראו לי Foot Fault.

השווייצים לא האמינו שזה קורה, כי בדרך כלל השיפוט בגביע דייויס הוא מאוד ביתי. שופטי הכיסא הם זרים, אבל שופטי הקו ישראלים". גליקשטיין הוסיף: "מיותר לציין שהוא לא שפט יותר לא במשחקים של הנבחרת, ולא במשחקים של אף אחד מאיתנו". אחר כך אמר שהוא דווקא היה שופט טוב, אינטליגנטי, ואחלה בן אדם.

בלום דווקא מודה לקאהן על כל העסק. "כשאני רואה אותו, אני לא נוטר לו טינה על הדבר הזה, נהפוך הוא", הוא אומר, "בזכות מוריס קאהן נולדה המיתולוגיה של המשחק — אם הוא לא היה נותן את ההחלטה הזו והייתי מנצח את רוסט, המשחק המפורסם שלי עם לאסק היה לפרוטוקול בלבד. בזכות מוריס קאהן קיבלתי מתנה של לעלות ב־2–2 ולהציל את המולדת, להיות כוכב ליום, וש־25 שנה אחרי זה מתקשרים אליי ושואלים אותי על זה".

גלעד בלום, שנתיים לפני כן מול צרפת

לאחר שהפסיד במשחק מול רוסט, הגיעה ישראל למשחק הזוגות בשוויון 1–1. מנסדורף ובלום עלו לשחק יחדיו, והפסידו. שוייץ עלתה ל־2–1, והישראלים הבינו שערב יום כיפור עומד להיות יום ארוך במיוחד. "בלילה שלפני הלכנו לארוחת ערב, אני, גלעד והמאמן שלו", מספר גליקשטיין, "עמוס לא הצטרף אלינו והעדיף לנוח בבית. היתה אווירה מדהימה. דיברנו על המשחק, אמרתי לו מה הוא הולך לעשות, טקטיקה. הוא היה במצב רוח מדהים, ואמר לי: 'רק תן לי שעמוס ינצח, ואנחנו לוקחים את המפגש'".

בערב יום כיפור, על מנת לאפשר מספיק זמן לקיים את המשחקים לפני כניסת החג, עלה מנסדורף לשחק בשמונה בבוקר. "הבאנו מהבית סנדוויצ'ים, שיהיה לנו על הבוקר שם, כי אז לא היה עוד קיוסקים וכאלה. היתה לנו שם חגיגה שלמה של סנדוויצ׳ים", נזכר בחיוך גליקשטיין. אחרי חמש מערכות וארבע שעות של משחק פנטסטי, השווה המחבט הבכיר ל־2–2. בלום, שמדגיש יותר מפעם אחת כי לולא שני הניצחונות של מנסדורף לא היה זוכה לרגע התהילה שלו, החל להתכונן למשחק המכריע, והלך להתחמם. "הרגשתי את הכדור טוב, הרגשתי שאני מוכן, ושאני הולך לנצח", הוא מספר.

זה היה משחק שהתפתח מעבר לציפיות. "היתה לנו טקטיקה למשחק שהפתיעה את לאסק", מספר בלום, "שנה לפני זה נפגשתי איתו ברבע גמר טורניר מוסקבה, הקרמלין קאפ. זה היה באולם. עליתי לשחק והוא פשוט שחט אותי. לפני המשחק בדייויס, עם גליקשטיין, דיברנו על טקטיקה שונה, והיו דברים שרציתי לשנות. אחד זה הנושא של הגשות ראשונות, כדי שהוא לא יוכל לתקוף את ההגשה השנייה שלי. השני זה ההגשה שלו — שהיתה מאוד אגרסיבית, אבל הוא לא היה שחקן של הגש ורוץ לרשת. אחת ההפתעות שהכנו לו זה שאני בעצמי תקפתי את הסרב השני שלו, ולפעמים גם את הסרב הראשון. באתי לרשת על הסרב השני שלו בנקודות מפתח, נקודות שבירה, והוא פשוט עשה במכנסיים". גליקשטיין מתאר איך בלום יצא למגרש "כמו חיה, כמו אריה, כמו נמר", ומוסיף כי זה היה אחד המשחקים שהיה הכי מעורב בהם כקפטן, שהתקשורת בינו לבין השחקן היתה מושלמת.

תמיד אומרים על אירועים כאלה ש"מי שלא היה שם לא יבין", אבל במקרה הזה מי שלא היה שם אפילו לא יכול לקבל רמז — מצלמות הטלוויזיה התקפלו מהמגרש אחרי הניצחון של מנסדורף, בגלל כיפור. עוד קודם לכן הודיעו ברדיו ובתקשורת שהכניסה למשחקים מאותו הרגע, עוד במהלך המשחק הראשון, היא חינם. "האיצטדיון התפוצץ — היה מלא לגמרי. במשחק של גלעד היתה אווירה מדהימה, מחשמלת, אנשים ישבו שם על המדרגות ושרו, האווירה הטובה ביותר שאולי אי פעם היתה שם באיצטדיון", מספר גליקשטיין. בלום נזכר איך ראה "נחילים של בני אדם באים ברגל מהגשר של מרכז הטניס שמתחבר לרמת השרון, וגם מהשביל מהחנייה — אי אפשר היה להכניס סיכה. היתה שם אווירה מטורפת — בחימום, כל פעם שהכדור הגיע ללאסק האנשים שרקו בוז. זה היה לא נעים, על גבול החוסר ספורטיביות. מצד שני, כבר הייתי במצבים הפוכים".

ואז, ביתרון 2–0 במערכות ובעיצומה של המערכה השלישית, קרה עוד דבר בלתי צפוי — גשם. "זה היה מדהים — אמצע ספטמבר, היה שבר ענן של רבע שעה בערך ב־14:15 בצהריים", מספר גליקשטיין, "חזרנו בערך ב־14:30 לשחק, ובדיוק בדקה או שתי דקות לשלוש הוא סיים את המשחק, ממש על הגונג". בלום איפשר לכל האוהדים להגיע הביתה לצום בזמן, ומנע את התמשכותה של ההתמודדות לשבת.

נקודת המשחק, מספר בלום, היתה ווינר בחבטת גב יד על ההגשה של לאסק. הוא ניגש ללחוץ ללאסק ההמום את היד, ותוך כמה שניות הוא ומנסדורף כבר היו באוויר. "שנינו היינו על הכתפיים, עטופים בדגל ישראל, וכל אלפי האנשים בקהל צעקו 'אל אל, ישראל'. זה היה מאוד מרגש, כי זה איצטדיון שגדלתי בו, התחלתי לשחק טניס במתקן הזה ב־1976, ומתוך 6,000 האנשים שהיו בקהל, לפחות 3,000 הכרתי בשם הפרטי וגדלתי איתם". גליקשטיין מספר כי "בגלל שזה היה כבר קרוב ליום כיפור כולם כבר די נעלמו מהר ויצאו למכוניות כדי להגיע הביתה. האווירה היתה מחשמלת, שמחה מהלב".

"מה שאני הכי זוכר לטובה מהמשחק הזה — ואני זוכר אותו טוב — זה שפשוט הכל התחבר לי", מסכם בלום, "לא הפסדתי משחקון על ההגשה שלי כל המשחק, ניצחתי בשלוש מערכות חלקות, לא עשיתי כמעט טעויות. הדבר הכי מספק מבחינתי זה שבמשחק מכריע ועם המון לחץ, הצלחתי להביא את הטניס הכי טוב שלי. הרווחתי זיכרון לכל החיים כי ריגשתי המון אנשים. זה הרגע הכי גדול שלי בגביע דייויס, ואת מה שהיה שם מבחינת אווירה אי אפשר לשחזר". ייתכן של־6,000 האנשים שהיו בקהל מעולם לא היה צום קל יותר.

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"