היום לפני 31 שנה |

את התשתית למדליות של לינוי אשרם, הן הניחו כבר לפני 31 שנה

ב-1998 ענף ההתעמלות האמנותית עוד היה בחיתוליו ואיש לא ציפה להצלחה, אבל שולמית גולדשטיין ורקפת רמיגולסקי עשו היסטוריה. יחד עם מאמנת מסורה והעלייה הרוסית של שנות ה-90, הן הפכו ענף של ילדות ש"עושות קצת בלט" לתקווה אולימפית

איתמר קציר
איתמר קציר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רקפת רמיגולסקי (מימין) ושולמית גולדשטיין, בסיאול. "פתאום הודיעו שעברנו"
רקפת רמיגולסקי (מימין) ושולמית גולדשטיין, בסיאול. "פתאום הודיעו שעברנו"צילום: ללא קרדיט
איתמר קציר
איתמר קציר

28-29.9.1988 סיאול 1988 היתה רק האולימפיאדה השנייה שבה הוצג ענף ההתעמלות האמנותית במשחקים והראשונה שבה זכו במדליות נציגות מברית המועצות. עדיין היתה האפשרות לקבל ציון 10 מקסימום בכל תרגיל. הכדור בדיוק יצא מרשימת המכשירים המשתתפים במשחקים, ובמקומו נכנס החבל. זו בהחלט היתה תקופה אחרת לענף, אבל אם תרצו - זו גם היתה התקופה שבה הונחו היסודות שהפכו את ישראל למעצמת ההתעמלות האמנותית שהיא היום. זו שקובעת שלושה קריטריונים אולימפיים משלושה אפשריים, שיוצאת עם מדליה קבוצתית ושש מדליות בסך הכל באליפות העולם.

אז, בסיאול 1988, היו אלה רק שולמית גולדשטיין ורקפת רמיגולסקי, יחד עם מאמנת הנבחרת אילנית לזר. מי חלמה אז על מדליה, על נבחרת התעמלות קבוצתית ישראלית. "היסודות הונחו כבר אז, לגמרי", מספרת כיום גולדשטיין, מאמנת פילאטיס מכשירים ומי שגם שימשה כשופטת התעמלות בינלאומית, "הגישה התחילה להשתנות בתקופה ההיא. הכוח המקצועי של העלייה הרוסית לארץ בשנות ה-90 הרים את המתעמלות לרמה מאוד גבוהה". האמת היא שלפני אולימפיאדת סיאול עצם ההעפלה למשחקים היתה בגדר חלום רחוק. "גם זה אז היה נשמע לנו מופרך. בטח ובטח לא חלמנו שנהיה מעצמה, שזה תענוג", אומרת רמיגולסקי.

גולדשטיין ורמיגולסקי אמנם לא היו הראשונות - ליאת חנינוביץ' ייצגה את ישראל בלוס אנג'לס 1984 - אבל הן היו הראשונות לעשות זאת באמצעות קריטריון אולימפי. חנינוביץ' קיבלה סוג של "כרטיס חופשי" לאחר שהתפנה מקום רב לספורטאים וספורטאיות מרחבי העולם בעקבות החרם של ברית המועצות וחברות בגוש המזרחי על המשחקים בלוס אנג'לס. הדרך לסיאול 1988 כבר היתה קשה יותר.

גולדשטיין ורמיגולסקי בזמן האולימפיאדה. להגיע לשם היה נראה להן מופרךצילום: ללא קרדיט

הענף החל להתפתח בישראל במקביל לשינויים מקיפים שעבר הספורט הישראלי באותן שנים. היחידה לספורט הישגי בדיוק הוקמה אחרי המשחקים ב-1984, ונעזרה ביועץ מקצועי ממזרח גרמניה בשם תומאס למפרט כדי להרים את הספורט הישראלי. "רצו לשבור את התקופה הזאת שבאים רק כדי להשתתף", אומרת גולדשטיין, "למפרט קבע מספר ענפים שהוא חשב שתהיה בהם הצלחה, ובתוך זה נכללה התעמלות אמנותית. היחידה לספורט הישגי שמה לנו לראשונה רף למינימום אולימפי ישראלי: להתברג בשליש העליון בעולם".

הענף היה אז בחיתוליו, בטח מבחינת רמת המקצוענות. "בעבר היינו שומעים סיפורים שהן היו באות, מתקשקשות, קצת עושות בלט…", מספרת רמיגולסקי, שהיתה רק בת 16 וחצי כשייצגה את ישראל באולימפיאדה. באותן שנים, היו פחות מועדוני התעמלות, ועיקר העבודה רוכזה בנבחרת. שנה לפני המשחקים התחלפה מאמנת הנבחרת, ומונתה אילנית לזר - שקודמה אז מדרג הג'וניור לבוגרות. "היא הגיע מרוסיה, והשיטות שלה היו בהתאם", מספרת גולדשטיין, "היו לנו שני אימונים ביום, גרנו בווינגייט - לא בבית. עבדנו קשה. היה אימון בוקר ואימון ערב, ובאמצע לא הפסקנו לעבוד. מחנה סגור". ההתעמלות עצמה גם נראתה אחרת. "פעם היה אסור ללבוש בגדים בצבע זהב, כסף ונצנצנים, ולא את השמלמלות האלה", מתארת רמיגולסקי, "מוזיקה היתה מותרת אבל רק עם כלי אחד - פסנתר או כינור. לראות את המתעמלות היום, רק מהבחינה הוויזואלית, לעומת מה שהיה פעם, זה מדהים".

העבודה הקשה השתלמה. תחרות הקריטריון היתה אליפות העולם ב-1987, שנה בדיוק לפני המשחקים. איש לא ציפה לכך שספורטאית ישראלית תשיג שם את המטרה. בטח לא שתיים. "הענף עוד היה עם קצת חוסר מודעות", מספרת רמיגולסקי, "אבל אני זוכרת שעשינו תחרות טובה. היינו שלוש בנות באליפות העולם (יחד עם עינת ארגמן - א"ק), וישבנו במסיבת סיום שלאחר מכן ואפילו לא ידענו קריטריון או לא קריטריון. באנו, עשינו את שלנו, בתמימות של פעם, ופתאום הודיעו לנו שעברנו את הקריטריון".

גולדשטיין ורמיגולסקי בסיאול. "הרווחנו פעמיים, כי אנחנו חברות - היינו אז ונשארנו היום"צילום: ללא קרדיט

רמיגולסקי וגולדשטיין סיימו במקומות ה-72 וה-73 בהתאמה מתוך 102 מתעמלות, ובחישוב של שתי ספורטאיות ממדינה השיגו לעצמן את המקום בסיאול. "זו היתה הפתעה - אף אחד לא ציפה ששתיים תעבורנה את המינימום האולימפי. כשהודיעו שאנחנו בפנים, מאוד הופתענו", אומרת גולדשטיין, "אל תשכח גם שהמאמנת הראשית של הנבחרת התחלפה שנה לפני כן ובמקומה הגיעה מאמנת צעירה, אבל בשנה האחרונה ההכנה היתה מאוד חזקה. זה היה הישג".

במשחקים עצמם סיימה גולדשטיין, המבוגרת מבין השתיים, במקום ה-35 בשוויון נקודות עם מתעמלת נוספת, בעוד רמיגולסקי דורגה במקום ה-37. שוב הן היו צמודות זו לזו, כמו לאורך כל הקריירה המקצוענית שלהן. "זכינו פעמיים, אני ושולמית, כי אנחנו חברות - היינו לפני ונשארנו גם היום", אומרת רמיגולסקי, "בתור אחת שאוהבת את הבית שלה, אני לא יכולה לחשוב על לעבור את זה לבד, או גרוע יותר, עם מתעמלת שאת לא מסתדרת איתה כל כך. בתור מתעמלת בת 15, את לא יכולה לקרוא למאמנת שלך, שהיא איקס שנים מעלייך, חברה. אבל לעבור את כל השנה הזאת - מרגע שקיבלנו את כרטיס הכניסה לאליפות העולם ועד שהתחרינו ונסענו - עם שולמית, במובן הזה זכינו ובגדול. יש דברים שאי אפשר לשכוח - למשל חצי צליל בקול שאת כבר מזהה, כי היו תקופות שלמות שחיית רק איתה".

בתור מי שהיתה רק נערה בזמן המשחקים, הנוכחות של מתעמלת נוספת, מבוגרת יותר, כזו שהיא מכירה היטב, עזרה לרמיגולסקי לעבור את המשחקים - וההכנות לקראתם - בצורה הטובה ביותר. "כשאתה נמצא במקום מסוים אתה עובד קצת על אוטומט, אתה לא באמת חושב", היא מתארת את התחושה בזמן האולימפיאדה בסיאול, "רק כשהילדים שלי היו בני 16, ונראו לי אינפנטילים, פתאום עשיתי סוויץ' ואמרתי - וואלה, מגיל 12 הסתובבתי בעולם לבד, והיחידה שנשענתי עליה היתה כאילו הבוגרת. בגילאים האלה, ארבע שנים הבדל זה משמעותי. אז ככה, בלי הפסקה - 'שולה… שולה…', שיגעתי אותה. היה לי מזל באמת, אבל את לא תופסת את גודל המעמד".

לינוי אשרם באליפות העולם האחרונה. המאמנת שלה, איילת זוסמן, גדלה אצל מאמנת הנבחרת דאזצילום: עמית שיסל

ייתכן שגודל המעמד עשה את שלו. שתי המתעמלות פרשו אחרי האולימפיאדה מהענף התובעני - וגם בזמנו, הוא אכן היה כזה. גולדשטיין הפכה לשופטת ונשארה בעולם הספורט, ולמעשה היתה המתעמלת האמנותית היחידה מישראל שהשתתפה במשחקים כספורטאית וכשופטת - שמונה שנים לאחר מכן באולימפיאדת אטלנטה. רמיגולסקי זכתה לחוות עוד כמה שנים כמתבגרת מן המניין לפני שהלכה ללמוד ראיית חשבון. כיום היא מרצה בבינתחומי בתחום החשבונאות, חשבת של חברה ציבורית, ולמעשה עוד שומרת על קשר כלשהו לספורט כחברת דירקטוריון במרכז הספורט בהדר יוסף.

שתיהן מביטות היום אחורה ומזהות את הניצוץ של מה שיהפוך בעתיד לאחד מענפי הספורט החזקים בישראל. גולדשטיין מציינת שאילנית לזר אימנה את איילת זוסמן, כיום המאמנת של לינוי אשרם, ולאחר שעזבה את המועדון של חולון החליפה אותה עוד דמות מוכרת למדי - אירה ויגדורצ'יק, שעדיין מאמנת את נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל.

רמיגולסקי טוענת שלצד העלייה הרוסית של שנות ה-90 - גם האופי הישראלי הוא מרכיב מרכזי בהצלחה שחווה כיום ההתעמלות האמנותית. "זה ענף נורא קשה, אבל אחת הסיבות שאפשר להצליח פה בארץ זה שאנחנו ווינרים", היא אומרת, "עם זאת, יש שתי בעיות גדולות לספורט הישראלי: ארגון ופיננסים. המאמנות עושות פה מלאכת קודש, כי להיות מאמנת זה כל יום אחרי הצהריים במקום להיות עם הילדים, להיות באולם, והן מקבלות גרוש וחצי. אבל משקיעים, ומצליחים, וזה מפתיע. כנראה שלא צריך יותר מדי השקעה בהתעמלות אמנותית - משטח טוב, גובה, וזה עושה את שלו". המסע שהתחיל אי אז בשנות ה-80 ומגיע לשיאו כיום, הוא ההוכחה הניצחת לכך.

כתבות מומלצות

דיוקנאות של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו אקלה בתערוכה לזכרה בעיר ג'נין, לפני כשבוע

חדשות היום, 25.5

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

תגובות

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"