נדב הנפלד והשנה המופלאה במכללה: כש"לארי בירד הישראלי" הפך לאלביס של קונטיקט - טעם של פעם - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נדב הנפלד והשנה המופלאה במכללה: כש"לארי בירד הישראלי" הפך לאלביס של קונטיקט

לכתבה
גטי אימג'ס

כשנדב הנפלד בחר במכללת קונטיקט, הוא ארז תיק וצעד לעבר הלא נודע. גם הוא לא ציפה שתוך כמה חודשים יהפוך לאליל האוהדים, לחתן מבוקש בקרב האמהות היהודיות ולשחקן נערץ שמוביל את האוניברסיטה לעונה נדירה. ואז, סל בשנייה האחרונה קטע את החלום והחזיר אותו לישראל

30תגובות

24.3.1990 | השבוע לפני 26 שנה
"ספיישל! ספיישל!", צעק מייק ששבסקי ברגע שראה את הגנת קונטיקט מתארגנת להוצאת החוץ של כריסטיאן לייטנר, 2.6 שניות לסיום ההארכה במשחק על העלייה לפיינל־פור. לייטנר, שבתקופתו במכללת דיוק היה מסוגל להפוך קש לזהב בשנתו, תרגם את ההוראה לתרגיל בו קיבל מיד בחזרה את הכדור והתרומם לסל ניצחון עם הבאזר, מוכיח שוב שצדק ספורטיבי הוא מושג פיקטיבי. לו היה קיים באמת, הפעם היחידה בה היה משתמש ששבסקי במלה "ספיישל" באותו ערב היתה במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק, בה היה מברך את ג'ים קלהון וקונטיקט על עונה באמת מיוחדת. זו שבאופן טבעי, הבליטה את אחד השחקנים המיוחדים בתולדותיה. "נדב הנפלד שינה את הקבוצה שלנו", אומר ל"ספורט הארץ" סטיב פייקל, שחקן ההאסקיס באותה עונה, "הוא היה כמו כוכב שביט שהפציע לרגע בשמים".

אם שואלים את קלהון, משם בדיוק הגיע הנפלד להארטפורד. את מלאכת הגיוסים, חשב המאמן, סיים כשעוזרו האווי דיקנמן הצליח לשכנע את סקוט בורל לוותר על קריירה מבטיחה כפיצ'ר בבייסבול ולהעניק לכדורסל קדימות. גיוס פרשמן בן 21, אותו לא ראה ועליו לא שמע מעולם, לא היה בתוכנית. "גיוס שחקנים זה עסק משוגע", כתב בספרו "Dare to Dream", "יש ילדים שאתה רודף אחריהם, מחבק אותם, מרעיף עליהם חיבה, ואז הם נוטשים אותך, הולכים למקום אחר מתוך גחמה. מאידך, יש ילדים אחרים שנוחתים בחיקך, היישר מהשמים, ואינך יודע בדיוק כיצד זה קרה. נדב הנפלד נחת עלי מהשמים".

"הגעתי לארה"ב לבד, לפני תקופת האינטרנט או הכבלים, וזה היה כמו מעבר להרי החושך. רק קיוויתי שיהיה בסדר, לא ידעתי כלום. לקחתי תיק ונסעתי" נדב הנפלד, מיוחד ל"הארץ"

ההתערבות השמימית נזקקה לשליח עלי אדמות. באביב 1989 הגיעה שיחת טלפון ממארב קסלר, מאמן לשעבר וסקאוט. "תהיה מעוניין בלארי בירד של ישראל?", שאל את קלהון, שהסתקרן. "הייתי מעוניין גם בלארי בירד של מאדים", הודה בדיעבד. הנפלד אמנם הגיע מכוכב לכת קצת יותר מיושב, אבל מבחינת המכללות אליהן פנה באותה תקופה, היה באותה מידה יכול להחזיק בדרכון משביל החלב. "כתבתי מכתבים ל־20 מכללות וצירפתי את הסטטיסטיקות שלי", סיפר בזמנו לג'ק קבאנו מ"ניו יורק טיימס", "היו כמה שענו, אבל כל מה שעשו זה לשלוח לי חומר על המכללה".

קסלר עזר לארגן להנפלד ביקור של יומיים במכללת סנט ג'ונס, שפחות מצאה חן בעיניו. שיחת הטלפון עם קלהון פתחה חלון זמן קצר עבור קונטיקט. "היה לנו מאמן כושר בשם ג'יי הופמן, שפגש את אשתו בזמן ששיחק בישראל כניצב בסרט 'מחץ הדלתא' של צ'אק נוריס", כתב קלהון, "הוא דיבר עם נדב בעברית, 'שלום, שלום גם לך'. זה מטורף, הדברים שעוזרים לך לגייס שחקן. סרט של צ'אק נוריס". כראוי לניצב מצטיין, הופמן — כיום פרופסור באוניברסיטת סנטרל פלורידה — זוכר היטב את הסצנה המדוברת. "קלהון התקשר אלי, וכשהוא היה מבקש משהו זה לא השאיר כל כך ברירה", הוא מספר ל"ספורט הארץ", "הוא נתן לי את הרכב הגדול שלו ואמר לי 'קח אותו, דבר אתו עברית, תעשה לו טיול במקום'. גיליתי אדם מיוחד מאוד, שבסוף החליט שזה המקום הכי טוב בשבילו".

"תהיה מעוניין בלארי בירד של ישראל?", שאלו את קלהון, שהסתקרן. "הייתי מעוניין גם בלארי בירד של מאדים", הודה בדיעבד

ג'ים קלהון
רויטרס

עבור הנפלד, השיקול המנחה היה בסיסי למדי. "רציתי לשחק באחת הליגות הטובות במכללות, אבל גם באחת הקבוצות הפחות טובות — כדי שלא אראה את העונה מהספסל", הוא מספר ל"ספורט הארץ", "הגעתי לארה"ב לבד, לפני תקופת האינטרנט או הכבלים, וזה היה כמו מעבר להרי החושך. רק קיוויתי שיהיה בסדר, לא ידעתי כלום. לקחתי תיק ונסעתי. אבל ללכת לקבוצה במקום האחרון ולסיים איתה במקום הראשון, ולהגיע מרחק נגיעה מהפיינל־פור... בוא נגיד ככה: זו לא היתה אחת המטרות שלי".

באותה נקודת זמן המטרה העיקרית של קלהון היתה לראות את הנפלד בפעולה, והמכביה ה־13 סיפקה לו הזדמנות. הוא מכר לאשתו את הרעיון של חופשה בת יומיים בישראל, וחזה לראשונה בפלא: כדורסלן שמפעיל את ראשו לפני שהוא מזיז שריר בגופו. "אמרתי לה שזה אחד השחקנים המעניינים ביותר שראיתי", סיפר קלהון, "בהתקפה ובהגנה, הוא הפך את כולם לטובים יותר". גם אם היה ברור שצריך לקחת בפרופורציות הראויות אירוע שבטקס הפתיחה שלו נוגן "שיר הבטלנים", לקלהון היה נהיר דבר נוסף — בניגוד לסכומים המופרזים שגבו ממנו נהגי המוניות הישראלים ("כל נסיעה 100 דולר"), קסלר דווקא לא מכר לו לוקש.

נדב הנפלד במדי קונטיקט
Getty Images

"לא ידענו הרבה על נדב. הוא לא היה אתלטי או מהיר במיוחד וחשבנו שיהיה שחקן רוטציה במקרה הטוב. אבל ברגע ששיחקת אתו, הבנת כמה הוא חכם" רוד סלרס, הסנטר הפותח באותה עונה

בשלב הזה, שני עננים העיבו על השידוך: העובדה שהנפלד ייאלץ להמתין עד ספטמבר כדי שיוכל לשבת שוב למבחן הקבלה (SAT), ומכתב אנונימי בעברית שנחת במשרדי ה־NCAA, ובו נטען כי שיחק בישראל מול מקצוענים. שתי הבעיות נפתרו במהירות; החקירה בעניין הטענה שבמכתב נסגרה כלעומת שנפתחה, בעוד שגם אקדמית קיבל הנפלד אור ירוק, רגע לפני משחק האימון הראשון. "אני לא יכול לומר שהשפה היוותה בעיה", סיפר לג'ים שיי מ"הארטפורד קורנט", "למרות שהיו בבחינה מלים שמעולם לא קראתי ולעולם לא אקרא שוב".

לקרוא את חבריו לקבוצה כבר היה החלק הקל. כדורסל הוא שפה בינלאומית, ומעט מאוד שחקנים דיברו אותה שוטף יותר. "כשפגשנו את נדב לראשונה חשבנו לעצמנו 'אה'", מספר ל"ספורט הארץ" רוד סלרס, הסנטר הפותח של הקבוצה, "לא ידענו עליו הרבה. הוא לא היה אתלטי או מהיר במיוחד וחשבנו שיהיה שחקן רוטציה במקרה הטוב. אבל ברגע ששיחקת אתו, הבנת כמה הוא חכם. הוא עשה דברים שלא ייאמנו. היו לנו שחקנים איכותיים, אבל לא היה לנו חיבור נכון. 'דאב' הביא את הדבק. היה כיף לשחק אתו כי הוא היה כל כך לא אנוכי, ובזכותו כולנו הפכנו לכאלה". פייקל מספר על "ממד נוסף" שקיבלה הקבוצה, בעוד בורל זוכר בעיקר את הרוגע שהישרה. "זה כאילו שהוא מעולם לא מיהר", הוא אומר ל"ספורט הארץ", "כל דבר שהוא עשה היה מחושב, מדויק, מתוזמן. הופתעתי מהיכולת שלו לצפות מהלכים".

על פי קלהון, התכונה הזו היתה "המתנה של לארי בירד" — אנלוגיה שנראתה הולמת ככל שחלף הזמן. "נדב היה שחקן מרתק לצפות בו", כתב, "הוא היה פקטור ייחודי במשוואה שלנו. היתה לו נוכחות, מנהיגות והשפעה מרגיעה על שאר הקבוצה. הוא לא היה קלע גדול, אבל איכשהו קלע את הזריקות החשובות באמת. הוא היה מוסר נפלא, והשומר הרחק מהכדור הטוב ביותר שראיתי. היה לו כישרון לזהות לאן הכדור ילך". סלרס, ששיחק שנים באירופה, מעלה את השם ריקארדו פיטיס כמי שהכי הזכיר לו את הנפלד, אבל הוסיף כי האחרון ייחודי יותר. "קשה למצוא מישהו שעשה את הדברים שנדב עשה. הוא פשוט היה שונה מכל מי שהכרתי".

Gaza Stripper
גם קלהון שלפני האליפויות היה מאמן שונה. הוא היה חייב להיות; תוכנית הכדורסל של המכללה אמנם השתפרה מאז מונה למאמן ב־1986, אבל דורגה אחרונה בביג איסט ערב תחילת העונה והיתה רחוקה ממעמדה הנוכחי. באותם ימים, ברירת המחדל של קלהון בזמן שנדרש לתקשר עם שחקניו היתה מורכבת לעתים קרובות מגופרית מילולית. "אתה לא מסוגל לשמור על ספה", היה צועק על טייט ג'ורג', מכוכבי הקבוצה. שני עשורים וחצי לפני שיישפט לתשע שנים בכלא בעקבות מעורבותו בהונאת פונזי, ג'ורג' יסיים את הקריירה ביוקון כמלך האסיסטים של המכללה בכל הזמנים וכמי שקלע את אחד הסלים הגדולים בתולדותיה, אבל קלהון של אז התרשם פחות.

"השחקנים הפכו לכוכבי רוק, והכוכב הגדול ביותר היה נדב. היה לו לוק של הוליווד, ומכתבי האהבה שקיבל הגיעו בשקים. כל אם יהודייה במדינה רצתה שהבת שלה תתחתן אתו" ג'ים קלהון, מאמן קונטיקט

את כריס סמית' הגדיר המאמן "השחקן החשוב בהיסטוריה של המכללה". שנים קודם לכן ישב בסלון בית הוריו בבריג'פורט וניסה לשכנע את לולה סמית' החשדנית שקונטיקט זה המקום הטוב ביותר עבור בנה. סמית' עצמו פחות התרשם ממתקני המכללה — "בביקור שלי התעופפו ציפורים בתוך האולם", סיפר — אבל הוא חיבב את קלהון מספיק כדי להאמין לו. כך הפך מי שכעבור שמונה שנים יחלוק זמנית קו אחורי עם רותם ארליך במכבי רעננה לסקורר המוביל של ההאסקיס בכל הזמנים. כמובן שגם זה לא הפריע לקלהון להזיק לעור התוף שלו על בסיס יומי.

הנפלד היה חריג בנוף. פיטר ברנס, מחבר הספר "קונטיקט בעידן קלהון", טען כי המאמן החמיא לו יותר מכל שחקן שאימן, אולי למעט קמבה ווקר — שהוביל את המכללה לאליפות ב־2011. "לקלהון לא היה דיבור רגוע, הוא היה צועק על כולם, אבל אף פעם לא על נדב", מספר הופמן, "עד שיום אחד באימון, זה קרה. מה שמצחיק זה שנדב היה השחקן הכי שמח על הפארקט אחרי זה. היה לו חשוב להיות חלק מהחבר'ה, והנה סוף סוף קלהון צעק גם עליו".

"חיכיתי עם נדב בשדה התעופה בהארטפורד, והתפשטה שמועה שהוא נמצא שם. פתאום רואים אנשים מתחילים לנהור לעברנו מכל השערים, מבקשים חתימות ותמונות" סטיב פייקל, שחקן ההאסקיס באותה עונה, מספר ל"הארץ"

את האיפוק היחסי של קלהון כלפיו תולה הנפלד בסיטואציה. "היו קשיים בהתחלה, לא מחכים לך עם שטיח אדום. מקום חדש, עולם חדש, היו הרבה דברים שהייתי צריך לעבור ולא ידעתי איך הם עובדים. יכול להיות שהוא הרגיש שאני לא כמו האחרים. יש לו לב זהב, אבל על המגרש הוא היה קשה, כך שאולי בהתחלה הוא נתן לי כמה דקות של חסד".

את הצעקות שחסך ממנו קלהון, השלימה הסביבה. עשרה ניצחונות רצופים — כולל על סנט ג'ונס, סירקיוז וג'ורג'טאון של דיקמבה מוטומבו ואלונזו מורנינג — יצרו באזז. המעבר לאולם חדש, הגמפל פאביליון, כבר הלהיב עוד יותר קמפוס משולהב ממילא. "השחקנים הפכו לכוכבי רוק, והכוכב הגדול ביותר היה נדב", תיאר קלהון, "הוא היה האלביס שלנו. היה לו לוק של הוליווד, ומכתבי האהבה שקיבל הגיעו בשקים. כל אם יהודייה במדינה רצתה שהבת שלה תתחתן אתו. כל מסירה בעין עקומה, כל ניצחון, רק הגבירו את ההתלהבות".

גם כשניסה להסביר שבצבא יצא להרבה יותר אימוני כדורסל ממארבים, התקשה הנפלד לגבור על המיתוס. טבלואיד מניו יורק החל לכנותו "The Gazza Stripper", על שום החוש לחטיפות

אפשר היה לחשוד בקלהון בהאדרה מטעמי נוסטלגיה, אבל עדויות נוספות מיישרות עמו קו. "אני זוכר מקרה שבו חיכיתי עם נדב בשדה התעופה בהארטפורד, והתפשטה שמועה שהוא נמצא שם", מספר פייקל, "פתאום רואים אנשים מתחילים לנהור לעברנו מכל השערים, מבקשים חתימות ותמונות". סלרס, מצדו, כבר מעביר את הרף מאלביס לג'ון לנון. "מישהו אמר באותה עונה שהיינו כמו הביטלס, והוא הביטל הפופולארי ביותר. היה דגל ישראל בכל מקום אליו הגענו. נדב עצמו לא התרשם מזה, אבל בשבילנו זה היה נהדר. צריך לזכור שלפני כן היינו קבוצה רעה".

הנפלד, שבכלל עלה מהספסל בעשרת המשחקים הראשונים, היה טוב מכפי שמישהו דמיין — כולל הוא עצמו. "אני לא יכול להגיד שציפיתי שמקצועית זה מה שיהיה", הוא אומר על ממוצעים עונתיים של 11.6 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים ו־3.7 חטיפות למשחק. הוא קבע שיא חטיפות לפרשמן במכללות (138), שמחזיק עד היום, ובמקביל הצית התעניינות שיא תקשורתית שבזמנו היה שמח לכבות. "אלה דברים שהם פחות אני", הוא אומר, "רציתי רק לשחק כדורסל, ולפעמים זה היה לי מוזר". העיתונים הגדולים במדינה לא התרשמו מהסתייגויותיו; "ככל שהוא היה צנוע יותר ורצה יותר שקט, כך העניין בו גבר", אומר הופמן.

דורון שפר (שני מימין) חוגג בימיו בקונטיקט
ASSOCIATED PRESS

גם כשניסה להסביר שבצבא יצא להרבה יותר אימוני כדורסל ממארבים, התקשה הנפלד לגבור על המיתוס. טבלואיד מניו יורק החל לכנותו "The Gaza Stripper", על שום החוש לחטיפות. "ידיים זריזות זו מתנה, אבל בשביל לחטוף כדורים עליך להיות בעמדה נכונה", סיפר בזמנו ל"טיימס", "תמיד הצלחתי בכך, אבל בישראל אף אחד לא עקב אחרי הסטטיסטיקה הזו". כשנשאל איזה שחקן העריץ כילד, ענה כי גדל כמי שמשחק כדורסל ולא כצופה בו. "יש לנו בישראל רק ערוץ טלוויזיה אחד", הוסיף, "אבל עכשיו מתחיל לקום ערוץ שני".

הימים של דורון שפר בקונטיקט כבר תועדו היטב בעידן הרב ערוצי. התהילה של הנפלד ביוקון, חמש שנים קודם לכן, מאופסנת אצל יחידי סגולה בתצורת VHS. קלהון טען שהנפלד סיפר לו כי הוא שולח קלטות של משחקיו לישראל, אבל גם אמר לו כי "הם יראו אותי משחק, אך לעולם לא יראו את ההתרגשות". עד מהרה התברר שגם בארה"ב התקשו להבחין בה. "גם במשחקים גדולים, שום דבר לא הפריע לו", אומר הופמן, "היה לו קרח בדם". כשהתבקש להסביר את השלווה, אמר הנפלד כי אולי לא רואים זאת בהבעות פניו, "אבל אני רואה, שומע ומרגיש הכל". כעבור קצת יותר מ־12 שנים, במסיבת העיתונאים בה יודיע על פרישה מהמשחק, יחזור כמעט במדויק על אותן המלים.

את העונה הרגילה סיימה קונטיקט במאזן 24–5, לפני שזכתה לראשונה באליפות הביג איסט אחרי ניצחונות על סיטון הול, ג'ורג'טאון וסירקיוז במדיסון סקוור גארדן. "לא היו סופרסטארים בקבוצה הזו", אומר בורל, כיום מאמן מכללת סאות'רן קונטיקט סטייט, "ידענו שעלינו לסמוך על הכישרון של האחר. איש לא עבד קשה מאתנו באותה עונה".

העבודה הקשה השתלמה עם העפלה לטורניר המכללות לראשונה מאז 1979. ההאסקיס גברו על בוסטון, קליפורניה וקלמזון בדרכם לשמונה הגדולות לראשונה מאז 1964. סיום המשחק מול קלמזון בסוויט 16 היה תמונת מראה לזה שנערך יומיים אחריו מול דיוק: בורל ניצל זרוע של פיצ'ר בשביל לזרוק כדור לאורך מגרש שלם, אותו תפס ג'ורג' — שקלע סל ניצחון עם הבאזר. "עוברים משיא השיאים במשחק אחד לשפל הגדול ביותר במשחק הבא", מספר בורל, "מטורף איך שזה פשוט נגמר בבת אחת".

"זו היתה בעיקר תחושת בטן, ובמבט לאחור אני לא מתחרט שעזבתי. הייתי אמנם יכול להגיע משם ל־NBA, אבל זה גם היה יכול לא לקרות משם" נדב הנפלד, מיוחד ל"הארץ"

זמר של אלבום אחד
כמו סינדרלה שעזבה בפתאומיות את הנשף, קונטיקט נפרדה בעיצומו של הריקוד הגדול עם גורלה. "זה הכדורסל", מסכם פייקל את הזיכרון, אלא שעוד באותו לילה התברר שהעונה הזו היתה מעבר לכדורסל נטו. כשהאוטובוס התקרב להארטפורד, אנשי הקבוצה החלו לראות מהחלונות אנשים עומדים ברחובות. כשאלפים חיכו לקבל את פניהם בפאביליון, קולו של קלהון נסדק. "לפני חמש שעות כריסטיאן לייטנר שבר את לבנו", אמר להם, "עכשיו הצלחתם לאחות אותו".

סקוט בורל במדי קונטיקט
אי־פי

"אין סיכוי שאגיד מי היה חבר טוב יותר לקבוצה - נדב או ג'ורדן" סקוט בורל, בעל קריירת ה־NBA האיכותית ביותר מבין שחקני הקבוצה ההיא ומי שזכה עם שיקגו באליפות

בקיץ 1990 התברר שלייטנר בסך הכל הכין את הקרקע לשבירת לבבות סימולטנית נוספת בהארטפורד. אם קונטיקט היתה החלום, מכבי תל אביב הפכה למציאות החדשה של הנפלד. "כל המדינה נכנסה לדיכאון", אומר פייקל, בעוד סלרס חושף הגדרה מושלמת לסיטואציה: יוקון עברה ניתוח לכריתת האונה. "זה הרג אותי. אחרי העונה שעברנו, התרגשנו לחשוב מה נוכל לעשות בעונה שאחרי. זה פגע בנו מאוד, לקח לנו זמן למצוא את עצמנו".

לשאלה היכן היה מוצא עצמו הנפלד אילו היה נשאר בקונטיקט יש מקום של כבוד בפנתיאון ה"מה היה יכול להיות אם" של הכדורסל הישראלי. מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, עודד קטש — כל אחד מהם הגיע בתורו לסף דלתה של הליגה הטובה בעולם מהמסלול העוקף, באמצע הקריירה, אחרי תקופה משמעותית במכבי תל אביב. אלו שהיו עם הנפלד באותה עונה, משוכנעים כי היה אמור לעבור בשערי ה־NBA דרך הכניסה הראשית.

"אני עדיין מאמין שאם היה נשאר, הוא היה נבחר בסיבוב הראשון", אומר פייקל, כיום מאמן מכללת סטוני ברוק, "יש זמרים שמוציאים אלבום בודד שהופך ללהיט. חבל שהוא לא נשאר לעוד כמה אלבומים". הופמן אומר כי "בסופו של דבר היו ממנו דרישות — לא רק מה שטוב בשבילו, אלא גם למשפחה. בנוסף, במכבי הפעילו עליו הרבה לחץ לחזור לישראל". דווקא בורל, בעל קריירת ה־NBA האיכותית ביותר מבין שחקני הקבוצה ההיא ומי שזכה עם שיקגו באליפות — "אין סיכוי שאגיד מי היה חבר טוב יותר לקבוצה, נדב או ג'ורדן" — מצליח לראות את הצד השני. "אני מבין את ההחלטה. כדורסל זה עסק, והציעו לו חוזה מקצועני".

הנפלד עצמו מספר על התלבטות קשה עד הרגע האחרון. "היתה הצעה ממכבי והתלבטתי אם יכולה לחזור עוד שנה כזו טובה או אם אגיע גבוה יותר. בשקלול המהיר חשבתי שלא, כי זה לא שהגעתי לשם כשאני בן 18, כמו האחרים. זו היתה בעיקר תחושת בטן, ובמבט לאחור אני לא מתחרט. הייתי אמנם יכול להגיע משם ל־NBA, אבל זה גם היה יכול לא לקרות משם. להמשיך עוד שנתיים זה היה יותר מדי".

"ספיישל! ספיישל!", צעק ששבסקי, ובאותה מידה היה יכול לסכם את החוויה של הנפלד בקונטיקט עבור כל הנוגעים בדבר. גם במשחקו האחרון בהאסקיס הוא היה מיוחד: 16 נקודות, 6 ריבאונדים ו־4 אסיסטים, כולל 4 מ-6 הנקודות של יוקון בהארכה. זה יכול היה להספיק לפיינל־פור, אם רק ג'ורג' היה משתלט על כדור שכבר היה בידיו ולא משאיר ללייטנר 2.6 שניות לקלוע סל ניצחון. "זה היה באמת קשה מאוד", משחזר הנפלד, "אתה מרגיש את הפיינל־פור ומקבל גלי אהדה מטורפים, הקבוצה משחקת טוב ומאמינה בעצמה, התיאבון הולך וגובר. אני זוכר שהיה לי קשה מאוד. היתה התפרקות אחרי שנה מאוד אמוציונלית".

"הזיכרונות כל כך חזקים, משהו לכל החיים. זכיתי בגביע אירופה עם מכבי, זה גם דבר גדול, אבל יש דברים שעושים בחיים שהם שונים ומיוחדים מאוד" נדב הנפלד, מיוחד ל"הארץ"

ששבסקי יודה בסיום כי קבוצתו לא היתה טובה מקונטיקט. "פשוט ניצחנו", יוסיף. במובן מסוים, גם אלה שפשוט הפסידו, זכו בניצחון. הם יצקו בסיס במקום בו לא היה קיים מעולם. "להיות שותף לחוויה כזו, שמשנה לגמרי תוכנית כדורסל של מכללה, זו זכות גדולה", אומר הנפלד, "הזיכרונות כל כך חזקים, משהו לכל החיים. היתה שנה באמת מיוחדת מאוד, בלי קשר להישגים. זכיתי בגביע אירופה עם מכבי, זה גם דבר גדול. אבל יש דברים שעושים בחיים שהם שונים ומיוחדים מאוד, לאו דווקא בקטע של מקום ראשון או שני. זו זכות גדולה לגרום לאנשים להרגיש ככה ולהיות חלק מזה. יש כאלה שעוברים קריירה שלמה מבלי שתהיה להם עונה כזו".

אחרי אותה עונה הפכה קונטיקט לשם דבר בכדורסל המכללות. גיוס השחקנים הפך קל יותר, וכוכבי NBA עתידיים עשו דרכם להארטפורד גם מבלי שקלהון יצטרך להחמיא על עיצוב הסלון בבית הוריהם. ועדיין, הקבוצה שהניחה את אבן הפינה להצלחה ממשיכה לחיות בזיכרון הקולקטיבי. סלרס טוען כי עד היום ממשיכים להשוותה לארבע הקבוצות של קונטיקט שזכו מאז באליפות. "כמובן שהיינו מנצחים אותן", הוא אומר בצחוק, ויש סיכוי לא רע שהוא צודק. הרי לאף מהדורה אחרת של קונטיקט לא היה שחקן שנפל מהשמים.

הרשמה לניוזלטר

החדשות, הפרשנויות, וכל מה שמעניין בספורט הישראלי והעולמי אצלכם במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות