עד י"ב לא הייתי בעסק. בתיכון ראו שאני קופץ רחוק, וזה נגמר באולימפיאדה

כילד, רוגל נחום התנסה בכל ענף שהוא, מג'ודו ועד כדורגל, מטניס עד שחייה - אך לא מיסד את הקשר. כמה תוצאות מפתיעות בתחרויו בתיכון הכניסו אותו למסלול ששינה את חייו, ולדבריו גם לשנות את חיי אחרים. מאמן נבחרת האתלטיקה בטוקיו בטור מיוחד

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוגל נחום, ב-1999. המניעים העיקריים לעיסוק בספורט היו התחרותיות והצורך לשפר שיאים לצד ההנאה והאהבה לעיסוק באתלטיקה
רוגל נחום, ב-1999. המניעים העיקריים לעיסוק בספורט היו התחרותיות והצורך לשפר שיאים לצד ההנאה והאהבה לעיסוק באתלטיקהצילום: אבי אוחיון / לעמ
רוגל נחום
רוגל נחום

כילד בשנות השבעים עסקתי בענפי ספורט רבים: ג'ודו, כדורגל, כדוריד, טניס, שחייה. את מרבית זמני ביליתי בחצר בית הספר, בין סלי הכדורסל לשערי הכדורגל. זה לא כל כך מפתיע; אחרי הכל, כדי להגיע מחצר ביתי לחצר בית הספר הייתי צריך רק לטפס על חומה של כשני מטרים.

בכל תקופת הילדות, עד כיתה י"ב, לא ממש מיסדתי את נושא הספורט, לא התמדתי במשהו אחד. עד שהמורה להתעמלות שלי בתיכון, אבי זילברמן, "הכריח" אותי ללכת להתאמן באתלטיקה. שם מצאתי את מקומי. שם הרגשתי שאני מביא לידי ביטוי את כל התכונות שיש לי כספורטאי - מהירות, קואורדינציה, קפיציות, קלילות ותחרותיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ