בלוג ווימבלדון |

שעתם היפה של הסוסים השחורים

קטל המדורגים בסיבובים הראשונים סיפק הזדמנויות פז לטניסאים מהספסל האחורי. והאם הפעם יש לבריטים סיבות לאופטימיות?

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

רבע הזדמנות. 48 שעות של פורענות באמצע השבוע שעבר הפכו את הרבעון הכי סגור בווימבלדון לכזה בו הכל יכול לקרות. הדחתם בזה אחר זה של רפאל נדאל ורוג'ר פדרר, להם נקבע דייט ברבע הגמר, העניקה שוויון הזדמנויות לכל שחקן עם מחבט וקצת אמונה בלב.

ייז'י יאנוביץ' בן ה-22 הוכיח כבר בשנה שעברה בפאריס שאמונה לא חסרה לו. הוא עלה מהמוקדמות והדיח בזה אחר זה את פיליפ קולשרייבר, מארין צ'יליץ', אנדי מארי, יאנקו טיפסרביץ' וז'יל סימון בדרך לגמר. אתמול קבע תקדים נוסף עם עלייה לשמינית הגמר, הישג שיא בגראנד סלאם. "זה גדול כמו פאריס", אמר לאחר שגבר בשלוש מערכות חלקות על ניקולס אלמגרו, שלעתים צחק לעצמו כש-203 סנטימטרים תוצרת פולין המטירו עליו אסים - והיו שלושים כאלה. יאנוביץ' אמנם לא מת על דשא ("אין לנו מגרשי דשא בפולין ואיני יכול להתאמן"), אבל את ההזדמנות הוא ניצל גם על משטח אהוב פחות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ