מצטערים לאכזב: זו לא עוד אכזבה ישראלית

למרות ההפסד הכואב לבלגיה, חייבים להילחם באינסטינקט ההלקאה העצמית ולזכור כי נבחרת הדייויס סיפקה לנו שנים של הצלחות נדירות

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלעד זאבי

איכשהו יוצא שהטניס הישראלי תמיד נדחק לשוליים. בלי הצהרות פומפוזיות, ראשי התאחדות רודפי תקשורת, שחקנים שטסים במחלקת עסקים וכלי תקשורת שמלווים באופן צמוד מדי את כל העיסה הדביקה הזו, נבחרת הדייויס הישראלית הפכה לסוג של אנומליה בספורט הישראלי: כמעט תמיד היא מצליחה להפתיע אותנו לטובה.

כן, מתוך כל הגוטמנים והלוזונים, הכספים והאוחיונים – אלה שנדמה כאילו הם תמיד מככבים בסדר היום הספורטיבי הלאומי – חבורת הדייויס היא אי של שפיות, ספקית סדרתית של רגעים ספורטיביים נדירים. כאלו בהן ישראל, מדינה שמפנטזת על מונדיאל ומשלה עצמה שהיא מעצמת כדורסל, מרגישה שהיא מוציאה מעצמה הרבה יותר מכפי שהיא באמת שווה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ