בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה זה חייב להיות מריו באלוטלי? ככה

בעוד המעלות של רוב כדורגלני העל הם מעבר להבנתנו, מאפייניו הבולטים של באלטולי, הגיבור הנגיש מכולם, הם רגשיים. הערב, איטליה זקוקה לו פחות כבן אדם ויותר כחלוץ

תגובות

יש שישתמשו במושג כמו שייכות, יותר נכון בהיעדרה, כדי להסביר מדוע מריו באלוטלי לא מצטרף לשירת חבריו בזמן ההמנון האיטלקי. זה לא דגל איטליה שבאלוטלי - בן המהגרים - לא מתחבר אליו, אלא דווקא מלחין הנעימה, מיקלה נובארו. בזמן שחבריו מצטמררים מהשילוב המרגש בין המלים למנגינה, באלוטלי בטוח ביכולתו לייצר לחן מוצלח אפילו יותר. הוא היחיד שחושב כך, אבל עבורו האחרים הם היחידים שטועים. באלוטלי טרם חיבר מנגינה טובה יותר רק משום שמטרתו מעולם לא היתה לעשות את הדברים באמת, אלא בעיקר להשתעשע במחשבה שהוא מסוגל לעשות...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#