בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חווית צפייה

לו רק היינו קצת כמו גרמניה

מסך בכל מסעדה, דגלים ברחובות ושמחה אמיתית, ספונטנית. ביקור מעורר קנאה בברלין, היכן שכולם פשוט אוהבים את הנבחרת שלהם

19תגובות

במחצית המשחק בין הולנד לארגנטינה, אחרי שבחדשות הראו תמונות של אנשים בעזה ושל אנשים בתל אביב, השדר חייך. אפשר היה לנחש מה הולך להתרחש עכשיו. ובאמת, למרות שאני לא לגמרי יודע גרמנית, הדויטש הבסיסית שלי הספיקה להבין מה הפירוש של "זיבן". שורה ארוכה של אנשים, מכל המינים והגילים, מחייכים למצלמה, מרימים חמש אצבעות ביד אחת ושתיים בשנייה, ואומרים "זיבן". בקול גדול. מי יכול להאשים אותם? אלי אוחנה אמר פעם, שזה לא כל כך נורא לראות גרמנים בוכים. האמת, גם לראות אותם שמחים זה לא כל כך נורא, בטח אם זה קשור...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#