בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אומנות הפיצוח

"לפעמים ראיתי אותו עם פרצוף מסופק מיכולות הפיצוח שהתחלתי לטפח, אבל תמיד בלי לתת לי להרגיש יותר מדי כדי שהשתן לא יעלה לי לראש". סיפור על גרעינים, יחסי אב ובן והפועל פתח תקוה, מתוך הספר "מה עשה הנוער?"

12תגובות
האורווה
ניר קידר

העניין בגרעינים הוא שלוקח לא מעט זמן עד שאתה מצליח לפצח אותם בצורה מושלמת. בצורה שבה הקליפה פורמת את שמלת השבת שלה, ולאט לאט נפתחת עד למידותיה המדויקות. עד שנראה כאילו הגרעין משוגר מתוכה וכל חייו היו ממוקדים לרגע המכונן הזה. כדי להגיע לרמת פיצוח כזו אתה חייב להיות עם קילומטרז' רציני באסכולת הפיצוח, וכזה היה אבא. פעם, כשעוד היה מותר להכניס הכל לתוך המגרשים, הוא היה מרשה לעצמו להכניס פח פלסטיק לבן כזה של "טמבור", גדוש בגרעינים בצבע הנכון ובמליחות המדויקת, שהיה נסחב איתנו בכל שבת. הגודל שלו לא...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#