אלעד זאבי

פתיחת העונה של מכבי תל אביב דמתה למסלול שעוברת רכבת הרים, אבל לפחות היה בה גורם אחד קבוע: פיו של סוני ווימס לא הפסיק לעבוד. זה התחיל עוד לפני ששבר שיניים לראשונה בניסיון לומר "אדלשטיין", עם השוואות עצמיות לאנתוני פארקר ואזכורים של לברון ג'יימס, והמשיך בכל פעם שהתעוררה סיטואציה – כל סיטואציה שהיא. אסיפות קבוצה, ראיונות, אולי גם שיחות אוף דה רקורד עם המוכר בפלאפל הסמוך. ווימס, התברר די מהר, טרם פגש מחשבה שלא חש צורך לבטא, ואפילו גופייה צהובה ומבט חמור סבר משמעון מזרחי לא עידנו את הנטייה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ