בעובי הקורה

תפתח חלון

להרף רגע אחד בינואר, אנחנו לא סגורים בתא קטנטן עם כל האנשים האלה, הרגילים, המוכרים, שמאכזבים אותנו כל הזמן. לרגע אחד נפתח צוהר קטן, ואיתו משב רוח זר ורענן

ניר הופמן
ניר הופמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניר הופמן
ניר הופמן

והימים ימי חלון ההעברות. למה בעצם קוראים לזה "חלון" העברות? למה לא "דלת"? הרי זה לא שהשחקנים החדשים נכנסים ויוצאים דרך החלון, הם לא גנבים, הכל רשמי, מעל השולחן, דרך הדלת הראשית. אולי בגלל זה: זה חלון, כי אנחנו יכולים להסתכל דרכו החוצה, אל האופק, אל הנוף, אל המרחבים הפתוחים, אל המקומות אליהם עוד נגיע, אל המקומות אליהם היינו יכולים להגיע, אם רק לא היינו תקועים פה, בחדר ההלבשה המסריח הזה, הצפוף, המוכר עד לזרא.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ