שי נמרודי

26 שנים אני אוהד את מכבי חיפה, 26 שנים בהם חוויתי רגעים משמחים ועצובים, רגעי אושר ותסכול, רגעים בהם ההצלחה של הקבוצה גרמה לי להסתובב גאה עם ראש מורם, וכאלה בהם הכאב והאכזבה השתלטו והתפשטו בכל הגוף. אליפויות, ניצחונות והצלחות באירופה אל מול הפסדים, הדחות, כישלונות. היו גם רגעים מוזרים כמו פרשת הפקס ההיא במוקדמות ליגת האלופות, הטעות שהובילה לזעקת ה"אוי דוידוביץ'" שכבר הפכה לקאלט, השער העצמי האומלל שספג דודו אוואט כשהכדור שהחזיר לו אלון חרזי קיפץ על רגלו. אבל תחושת אי נוחות גדולה כל כך כמו שהרגשתי בשריקת הסיום במחזור הקודם באיצטדיון טדי, מתובלת במעט בושה, כבר מזמן לא הרגשתי. אפילו לא כשהודחנו נגד נומה קאליו בתחילת העונה במוקדמות הליגה האירופית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ