לא מחויב המציאות

מסע אל קצה הלילה: דברים שלמדתי על ה-NBA

ההמנון, החיילים, המעודדות, המצלמה, הקהל, השלשות והקומישינר: צפייה במשחקי הפלייאוף מלמדת אותנו שבכדורסל האמריקאי אין דבר כזה שאין דבר כזה, אפילו אם זה אומר לארוז את הקבוצה שלך במזוודה ולשלוח אותה לעיר אחרת

איתי מאירסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
איתי מאירסון

כותבים שהמשחק מתחיל בארבע בבוקר, אבל הוא מתחיל עשר דקות אחרי ארבע בבוקר. מה שמתחיל בארבע בבוקר זה פסטיבל הפרי-גיים, שמגיע לשיאו בשירת ההמנון של ארה"ב. לפעמים זו זמרת קניונים מאטלנטה, לפעמים זו מקהלת ילדים מבית ספר יסודי, ולפעמים זו מקהלה של וואספים בשנות ה-50 לחייהם, ששרים בהרמוניה של כנסייה ובמבטים של משוגעים מורמונים. יש באוויר תחושה של פוליגמיה. הו סיי קאן יו סי?

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ