בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מחויב המציאות

מסע אל קצה הלילה: דברים שלמדתי על ה-NBA

ההמנון, החיילים, המעודדות, המצלמה, הקהל, השלשות והקומישינר: צפייה במשחקי הפלייאוף מלמדת אותנו שבכדורסל האמריקאי אין דבר כזה שאין דבר כזה, אפילו אם זה אומר לארוז את הקבוצה שלך במזוודה ולשלוח אותה לעיר אחרת

13תגובות
האולם בקליבלנד בזמן שירת ההמנון לפני משחק מספר שלוש בגמר פלייאוף ה-NBA
Gregory Shamus/אי־אף־פי

כותבים שהמשחק מתחיל בארבע בבוקר, אבל הוא מתחיל עשר דקות אחרי ארבע בבוקר. מה שמתחיל בארבע בבוקר זה פסטיבל הפרי-גיים, שמגיע לשיאו בשירת ההמנון של ארה"ב. לפעמים זו זמרת קניונים מאטלנטה, לפעמים זו מקהלת ילדים מבית ספר יסודי, ולפעמים זו מקהלה של וואספים בשנות ה-50 לחייהם, ששרים בהרמוניה של כנסייה ובמבטים של משוגעים מורמונים. יש באוויר תחושה של פוליגמיה. הו סיי קאן יו סי? יס, איי קאן. המון חיילים יש על המגרש, לבושים במדי אל"ף של פורים, ומותחים את הדגל חזק חזק. החיילים מצדיעים עם היד על הרקה, הסבים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#