טור אורח

כשהפסקתי עם הציניות והתאהבתי במכביה

נכון, מדובר באירוע שהוא בגדר בדיחה בהשוואה לתחרויות ספורט גדולות אחרות. אבל איפה עוד יתחרו יהודים ללא חשש מאנטישמיות או לביטחונם האישי, כשהם משוחררים מכבלי הפוליטיקה

אדריאן הניגן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אדריאן הניגן

עד לפני ארבע שנים, היחס שלי למשחקי המכביה היה דומה לזה לו זכתה נבחרת מזחלות השלג האולימפית של ג'מייקה. בעוד שהערכתי את ה"חוצפה" (chutzpah), זהו עדיין אירוע שהוא בגדר בדיחה בהשוואה לתחרויות ספורט גדולות אחרות. בראש ניצבים המשחקים האולימפיים, לאחר מכן גביע העולם בכדורגל ורק לאחר מכן, אי שם בסוף, משחקי המכביה. מי שדורש הוכחה לתהום העמוקה שפעורה בין שלושת אירועי הספורט הללו, כדאי שינסה להיזכר מתי בפעם האחרונה מישהו ניסה לשחד מישהו אחר תמורת אירוח "האולימפיאדה היהודית".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ