ניר צדוק
ניר צדוק

1. כשאלי טביב צריך להציג את עצמו, הוא שולח יד אל כיס החולצה ושולף משם את אנתוני וארן. החלוץ הוא כרטיס הביקור שלו, מה שהבעלים של בית"ר ירושלים היה רוצה שיאמרו עליו. מובן שטביב עושה גם דברים נוספים, אבל באלכימיה של כדורגל גאוותו.

בעונה שעברה הבקיע וארן 15 שערים, וכך עשה גם העונה. ההבדל הוא שאז זה קרה בקבוצה שירדה לליגה א' (הפועל ירושלים), ועכשיו בקבוצה שרצה לאליפות. באמצעות וארן, טביב בעצם מבטל את הפער העצום בין ליגה א' לצמרת ליגת העל. העין שלו שולחת קרניים שגורמות לשתי ליגות שלמות להיעלם כלא היו. זו נקמתו המושלמת של טביב בכדורגל הישראלי, איתו הוא מסוכסך עידן ועידנים - בבחירה אחת הוא מגחיך את כל הסדר עליו הוא נשען, ולפיו, כביכול, יש הבדל משמעותי בין ליגה אחת לשנייה לשלישית. טביב אולי בסכסוך עם השיטה, אבל הוא גם פיצח אותה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ