פרשנות

המשבר בכדורסל הישראלי התחיל בדרמה מלאכותית ונגמר בסיום צפוי

כשלכל הצדדים יש יותר מדי מה להפסיד, אין פלא שהמתווה מעורר תמיהה. למרות שהפורמט הנוכחי עבד בצורה מוצלחת, המנהלת הפכה את העולם בשביל לרצות את מכבי תל אביב וארגון השחקנים התעקש רק על העונה הבאה

אריה ליבנת
אריה ליבנת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריה ליבנת
אריה ליבנת

הסיום היה כל כך צפוי, שרק אנשים נאיבים באמת חששו לגורל העונה הזו. גם לתקשורת רודפת הכותרות היה, כמובן, חלק בליבוי הדרמה המלאכותית. לכל הצדדים היה יותר מדי מה להפסיד - כלכלית, יוקרתית וספורטיבית - מכדי לזרוק הכל לפח.

זה היה שבוע שהרגיש כמו עונה שלמה, בו שני הצדדים (אם לא שלושה) ניהלו קרב מורט עצבים, מעייף ומייגע, רק כדי להגיע לבסוף להסכם שמצד אחד אמור ליצור חידוש, ומצד שני רובו עמד כל הזמן על הפרק. לפני הכל עולה תמיהה: ליגת העל אמנם זוכה ללא מעט ביקורות - על רמת הזרים שירדה, על יותר מדי מתאזרחים, על החוק הרוסי שלא באמת מקדם את הישראלים, על הפיינל-פור - אבל ביחס לענף בכללותו, שנמצא בנסיגה (אותה רואים בעיקר ביכולת של הנבחרת הלאומית), היא מתפקדת הרבה מעל הצפוי. הליגה שתסתיים היום (ראשון) תהיה הראשונה בהיסטוריה בה לכל הקבוצות יהיה מאזן דו-ספרתי של ניצחונות ושל הפסדים. מה שמחפשים בסופו של דבר האוהדים שמגיעים למגרשים, הציבור שצופה במשחקים בטלוויזיה וגם אלו שרק עוקבים אחרי הליגה, זו תחרותיות - ואת זה הליגה, שעד לפני עשור היתה ליגה של קבוצה אחת וכל היתר, מספקת בענק. אז אם הפורמט עובד כל כך טוב, למה בכלל לשנות?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ