אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן

1. ולפעמים הגודל רק מעצים את מפח הנפש. ככל שהפאר רב יותר, והשמות אגדיים יותר, והמוסיקה מחרישת אוזניים יותר, והאורות המהבהבים צבעוניים יותר – כך המציאות עצמה, משחקי הטניס, נראים לפתע כל כך מאכזבים, סתמיים. זה לא קורה יותר מדי פעמים, אבל זה קרה היום לפנות בוקר (שבת), ביום שאמור היה להיות החגיגי ביותר באליפות ארה"ב הפתוחה – יום חצאי גמר גברים. זה קרה מסיבות שונות אבל בסופו של דבר התמונה שניבטה מכל יציעי ארתור אש היתה חדה ומאכזבת: נחילי צופים החלו לעזוב הרבה לפני שהמשחק השני, בין נובאק ג'וקוביץ' לקיי נישיקורי, הסתיים. כל הטריקים והאפקטים האמריקאיים לא עזרו: לא המסכים העצומים שהקרינו בפעם האלף וידאו של ריקוד הפלוס (floss), לא הסלבס ביציע שהעתירו מאבק הכוכבים על האנשים הפשוטים, לא שאלות הטריוויה שנשאלו, הפרסים שחולקו, השירים שהושרו. כלום לא עזר. הפער בין האריזה לתוכן היה פשוט גדול מדי. אם לתמצת, יום חצאי הגמר היה פלופ.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ