ולפתע, בית"ר ירושלים נגד סכנין כבר לא היה מלחמת דת

1. משה חוגג לא יכול היה לתסרט טוב יותר את המשחק מול בני סכנין, שהסתיים עם הרבה יותר נקודות מאירועים גזעניים. בית"ר ירושלים השתמשה בסכנין כדי להדליק את עצמה, ואפילו לא שילמה את המחיר שהיתה משלמת בעבר בדמות הזמנת תור לבית הדין של ההתאחדות. היא הצליחה לתרגם את הפרופיל הגבוה של המפגש לאנרגיות שחסרו לה עד כה, וזאת מבלי להתפוצץ על מה שחוגג היטיב לזהות כמוקש המשמעותי הראשון שלו כבעלים. זה נראה ונשמע כמו משחק חשוב, אבל מהסוג שיש לכל קבוצה, לא כמו מלחמת דת.