שי כהן טביבי

אנחנו בתקופה כזאת, של שבתות וחגים שמתערבבים להם וקיץ נורא שמסרב להיגמר. ספטמבר השחור מאחורינו, אבל גם ביממה הראשונה של אוקטובר אלופת המדינה לא זכתה לטעום טעמו של ניצחון. "אז כמה נגמר אתמול", שאלה אשתי היקרה עם שחר וכלל לא חיכתה לתשובה, "רק אל תגיד לי ששוב לא ניצחתם". לא, לא ניצחנו. מה באת לעצבן? 

עכשיו זה הפך "ניצחתם". בעבר, בניצחונות, היא קפצה על העגלה. פעם אנחנו "ניצחנו". פעם היא התהדרה בחולצה של ברדה, אפילו שינתה את תמונת הפרופיל בפייסבוק, גאה בשורשים הבאר שבעיים. כשקצת קשה, היא מתנערת. הספינה שוקעת וטל נרדמת ב-22:00, לא שמחה ולא תורה. כשמתכוונים לאוהדי הצלחות, מתכוונים אליה. היא אהדה את הפועל תל אביב בשתי תקופות זוהר - "תינוקות" קשטן והאימפריה של גוטמן. כשהתחילו הצרות היא "התמקדה בלימודים".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ