ניר צדוק

אין אמון שנרכש מהר יותר, והולך לאיבוד מהר יותר, מזה של הציבור בנבחרת ישראל - קבוצת אנשים שנעה כהרף עין בין ייאוש לאופוריה, בין אשליה להיסטריה. עד לפני 72 שעות שימשה הנבחרת כמקור לבדיחות, ואילו לפתע היא ממלאת איצטדיון בציפייה לניצחון.

הנבחרת היא המקום המושלם להיות בו כי ההצלחה נמצאת תמיד במרחק משחק אחד, והיא מקום העבודה הגרוע בעולם כי הכישלון קרוב בדיוק באותה מידה. אנדי הרצוג כאן רק חודשיים וחצי, והוא כבר מכיר את כל מצבי הצבירה האפשריים; הסקרנות של ערב המשחק הראשון, הבוז שבעקבותיו, והציפייה שבאה עם הניצחון. זה מעגל החיים של הנבחרת, ואם אכן מדובר בגלגל, אז אמש (ראשון) מול אלבניה נקלעה הנבחרת לבעיה - איך מונעים מהגלגל להשלים סיבוב ולחזור אל נקודת ההתחלה. איך לוקחים את כל המומנטום מהניצחון על סקוטלנד ולא נשרפים ממנו. מול אלבניה, ישראל לא נשרפה.    

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ