פרשנות

גולדן סטייט הפכה את הכדורסל שלה לדרך חיים, עם דוראנט ובלעדיו

הסוויפ על פורטלנד הוא לא "הצהרה", אלא האופי שהתפתח בגולדן סטייט של סטיב קר. מי שזכו בשלוש אליפויות בארבע השנים האחרונות משחקים כמו קבוצה שיודעת שלא תפסיד, אבל גם ככזאת שרעבה לנצח בכל משחק. כשדוראנט לא בסביבה, זה אפילו משתפר

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בעוד נוסטלגיה היא כלי יעיל בעיקר להאדרת ההיסטוריה הקרובה יחסית, על ההיסטוריה הרחוקה יש פחות מי שישמור ככל שחולפים העשורים. על גודל ההישג של השושלת הראשונה ב-NBA, בוסטון סלטיקס שהגיעה לגמר בין השנים 1957 ל-1966, כבר אין יותר מדי מי שיספר. ביל ראסל, ג'ון האבליצ'ק, סם וקיי.סי ג'ונס, בוב קוזי, דון נלסון, טום היינסון - מעטים בלבד יכולים להעיד עד כמה קשה עבדו הנ"ל כדי להגיע לגמר שנה אחרי שנה, בליגה מצומצמת בהרבה ובעידן בו עדיין נאבקה על רלוונטיות, עם כדורסל שנראה כאילו שוחק בכוכב אחר.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ