ניר צדוק
ניר צדוק

שחקנים תמיד יודעים היום את מה שה-MRI יידע מחר. הם מרגישים. גם מיכאל אוחנה ידע היטב מה קרה כשהברך שלו ננעלה מבלי שעמית ביטון אפילו נגע בו - הוא קרע את הרצועה הצולבת, שוב. אוחנה צלע את דרכו החוצה מהמגרש, יודע שכמה זמן שלא ייקח לו לרדת - ייקח לו הרבה יותר זמן לחזור. בפעם שעברה נדרשו 11 חודשים. הפעם - מי יודע. זה לא היה עושה אותו בריא יותר, אבל יכול היה להיות נחמד אם היה את מי להאשים. רק שזה לא קרה כתוצאה מתיקול חריף וחסר אחריות של שחקן יריב. זה פשוט קרה מאליו, כאילו הגוף החליט לתקוף את עצמו. את תחושת העוול שמלווה שברים החליף חוסר האונים. הלבד מעולם לא היה לבד כל כך.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ