עכשיו מכבי תל אביב צריכה ללמוד כיצד לכוון את הפצצה שנקראת סקוטי ווילבקין

הביטוי "הקבוצה של סקוטי ווילבקין" הפך בשנה ומשהו האחרונות לכינוי גנאי במקום למחמאה. פירושו הוא קבוצה נטולת סדר ומשמעת שמבוססת כולה על קפריזות של שחקן אחד, כישרוני ככל שיהיה; קבוצה קטנה עם כוכב אחד שעליו הכל יקום וייפול. הערב (ראשון) מול הפועל ירושלים הכל לא סתם קם, אלא טס. שגר אותם, סקוטי.

אין עוררין על הכישרון הטהור של ווילבקין - הוא קלע אבסולוטי, שיכול לפגוע מכל נקודה על המגרש. ועדיין, מכבי תל אביב מתקשה לעכל אותו ככוכב הגדול שלה, זכר להרבה מאוד שטויות, החלטות מוטעות וזריקות רעות שלקח בשנה שעברה. האקסיומה בקיץ האחרון היתה אחת - ווילבקין חייב לידו רכז, אבל כזה לא באמת בא. וולטרס הגיע על תקן "רכז מחליף" (מחליף של מי? שאלה טובה). בסוף, לאחר שכל השמות החמים בשוק הלכו למקומות אחרים, הוחתם טיילר דורסי. הערב הוא הוכיח - לראשונה בצהוב - שהוא שחקן לא רע, אך רכז, מכל מקום, הוא לא.