פרשנות |

כל הסימנים מעידים: העזיבה של אלונה ברקת היא לא רק בגלל הקורונה

לראשונה מאז פברואר שעבר הודיעה אלונה ברקת על עזיבת המועדון, הפעם עקב משבר אמון גדול שנגרם בשל התנגדות השחקנים לתוכניתה הכלכלית. בעוד לבעלים היתה זו סיטואציה של WIN-WIN, השחקנים הובסו בקרב בו היה להם רק מה להפסיד

ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניר צדוק

אחרי 13 שנה, ולראשונה מאז פברואר שעבר, הודיעה אלונה ברקת על עזיבת הפועל באר שבע בעקבות מה שהגדירה "משבר אמון שאין ממנו דרך חזרה" - סירובם של השחקנים למתווה שהציעה, במסגרתו יקוצצו 30% משכרם עד סוף העונה הבאה, קיצוץ שימותן בחלקו אם וכאשר ההשלכות הכלכליות העתידיות יתבררו כחמורות פחות.

אפשר להבין את האכזבה של ברקת, כמו את ההיגיון הכלכלי שמאחורי הדרישה. בזמנים בהם כל מה שלא חיוני במשק חדל לפעול ומאות אלפים הוצאו לחל"ת אם לא גרוע מכך, קשה לצפות לבועה שתעטוף את הכדורגל הישראלי ותסוכך עליו מפני המשבר והשלכותיו. ספק גדול אם העונה הנוכחית תסתיים אי פעם, ופירושה של ההדממה הוא אובדן הכנסות בטווח המיידי והעתידי אשר מחייב היערכות מחודשת. חוסר ההאחדה בטיפול בהשלכות המשבר - חלק מהקבוצות הוציאו שחקנים לחל"ת, אחרות הגיעו להסכמה על קיצוץ עד לסיום העונה, אחרות עדיין מצויות במאבק - יצר סיטואציה במסגרתה לכל בעלים יש מנוף בגודל משתנה מול השחקנים. לברקת, ממגוון סיבות, היה את המנוף הגדול מכולם, כזה שבמובנים מסוים אולי לא רצתה להשתמש בו, אבל במובנים אחרים כנראה שכן - היא היתה מוכנה לצאת מהחדר ולהשאיר את השחקנים לבד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ