בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזמן עצר מלכת, גם באולם הקולנוע

הספקתם לשכוח את הזכייה הגדולה של ספרד במונדיאל האחרון? צפו בניתוח הפרטני, רגע אחר רגע, בסרט "כשהיינו אלופים", שכבש את פסטיבל סרטי הכדורגל בלונדון בשבוע שעבר

תגובות

"הזמן עצר מלכת", סיפר אנדרס אינייסטה, "הכל נראה כמו בהילוך אטי, כמו בסרט. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל יכולת לשמוע את השקט".

ההמשך ידוע. אינייסטה ניצב מול מרטן סטקלנבורג בדקה ה-116 של גמר המונדיאל ביוהאנסבורג והבקיע את שער הניצחון. לא רק בראשו של אינייסטה עצר הזמן. גם בחלל הקטן של קולנוע "אוורימן" ברחוב בייקר בלונדון. הצופים באולם עצרו את נשימתם כשאינייסטה תיאר את הדרמה, ואז מול מבול הצילומים והזוויות של הכדור הפוגש את הרשת נשמעו קולות התייפחות של ספרדים מאושרים.

"כשהיינו אלופים", סרטו של מייקל רובינסון, חלוץ ברייטון, ליוורפול ואוסאסונה לשעבר וכוכב הטלוויזיה הספרדית היום, מתאר את דרכה של נבחרת ספרד לזכייה באליפות העולם אשתקד ועמד בראש פסטיבל סרטי הכדורגל הראשון שנערך בשבוע שעבר בלונדון, תחת השם המצוין "Kicking And Screening".

עשרה סרטים באורך מלא ועוד שמונה קצרים (כולל הסרט "תיקו אפס" של הבמאי הישראלי אורי בן עזרא) הוקרנו בשלושה בתי קולנוע בצפון ומרכז לונדון, בדרך כלל מול אולמות מלאים, לוו בהקדמות של עיתונאים וכוכבי כדורגל וזכו לחשיפה תקשורתית מרשימה.

אי–פי

הפסטיבל נולד בניו יורק לפני שנתיים. גרנט בסט, עיתונאי ומפיק הפסטיבל, מספר: "אהבתי את הפסטיבל בניו יורק וחשבתי שחייבים להביא אותו ללונדון. התחלנו לאסוף סרטים ואנחנו מקווים שזו תהיה תחילתה של מסורת. האולמות היו מלאים, רשת בתי הקולנוע תמכה בנו, הכל נעשה בתקציב אפסי, אבל באהבה גדולה".

איפה קרויף?

בין הסרטים שהוקרנו בפסטיבל היו "שני האסקוברים", שגולל את סיפורם של פבלו ואנדרס אסקובר הקולומביאנים - הראשון גדול סוחרי הסמים בעולם והשני מגן נבחרת קולומביה, שנרצח אחרי שהבקיע שער עצמי במונדיאל 1994; "פעם בחיים", שהביא את סיפור עלייתה ונפילתה של ניו יורק קוסמוס; וסרטים נוספים, ביניהם זה המתאר את הקריירה יוצאת הדופן של הכדורגלן האמריקאי ג'יי דמריט, סקירת מועדוני האוהדים בארגנטינה, התלוות לנבחרת אנגליה במונדיאל 90' וגם הקרנה חגיגית של "סרט הכדורגל הטוב והרע ביותר", כדברי בסט, "הבריחה לניצחון", הכולל הופעות אורח של פלה ואוסי ארדילס. "זה סרט הכדורגל המפורסם ביותר והוא ראוי למחווה מסוימת", אמר בסט.

את עיקר העניין משך, כאמור, המונדיאל האחרון בדרום אפריקה. לצד שני סרטים על הטורניר, הוקרן סרטו המסקרן של רובינסון. מי שהיה חלוץ בינוני הפך עם השנים לכוכב טלוויזיה המגיש את תכנית סיכום המחזור של הליגה הספרדית, "היום שאחרי". "גם אחרי 20 שנה הוא לא מדבר טוב ספרדית", אמר לי חבר ספרדי, אבל רובינסון זכה לשיתוף פעולה יוצא דופן מצד חברי הנבחרת. הסרט הוקרן בחג המולד האחרון בספרד והוצג כמתנת חג מצדו של רובינסון למולדת המאמצת שלו.

וכך התאספו צופים רבים בערב סתווי לונדוני חם מהרגיל, שהיה תואם לגמרי את האווירה הספרדית, כדי לצפות בסרט אותו הציגו העיתונאי הספרדי הבכיר גיים באלגה ושחקן העבר גאיזקה מנדייטה. קשר ולנסיה, לאציו, ברצלונה ומידלסברו לשעבר סיפר על טראומות רבע הגמר של נבחרות ספרד השונות, על התחושה המשתקת בכל פעם שהם הגיעו לשלב הזה בטורניר גדול ועל המחנות השונים בנבחרת. "בכל פעם שהבקענו", סיפר, "ראית את ראול, פרננדו היירו ושחקני ריאל מדריד מתחבקים לבד ואת שאר השחקנים חוגגים לחוד. כשהנבחרת התכנסה היו שלושה מחנות: ריאל, ברצלונה וכל השאר. זה השתנה".

הסרט מתרכז במודע במונדיאל 2010 ובשל כך חסר קונטקסט היסטורי. לא מוזכרים בו כישלונות העבר. באופן שערורייתי, לא מופיע בו השם יוהאן קרויף אפילו פעם אחת, למרות שהוא נחשב לאבי הכדורגל הספרדי המודרני. אפילו דו קרב הפנדלים מול איטליה ביורו 2008, ניצחון רבע הגמר הראשון מזה שנות דור מול האויב הגדול ביותר והסמלי ביותר, לא זוכה למקום לו הוא ראוי. "ספרד לא היתה זוכה במונדיאל ללא הניצחון ההוא על איטליה", אמר באלגה.

רק שתי התרחשויות החורגות מאותו חודש בדרום אפריקה מונצחות בסרט: הפציעות והדיכאון ממנו סבל אינייסטה בשנה שלפני הטורניר, וההחלטה לנפות את ראול מהנבחרת ויחד אתו את תרבות המחנאות. באופן סמלי, הסרט הוקרן ביום בו סרב קרלוס טבס, חלוץ מנצ'סטר סיטי, להיכנס למשחק מול באיירן מינכן ולמעשה הכריז על שביתה.

האחדות בנבחרת הספרדית היא המסר של הסרט. היו בעבר נבחרות מוצלחות ומסוכסכות, כמו מערב גרמניה ב-1974, אבל בספרד, על הלאומים השונים המרכיבים אותה, אותה תחושת אחדות וחברות היא שאיפשרה למצות את הפוטנציאל. בין השורות בדברי באלגה ומנדייטה, עברה דאגה כנה שהיריבות המוקצנת בין ריאל לברסה עלולה לטרפד את הצלחות ספרד בעתיד. עד אז, התענגו הצופים בסרט על שחזור הקיץ שאיחד בין קסטיליה, קטלוניה, חבל הבאסקים ושאר ספרד.

מאמן ספרד, ויסנטה דל בוסקה, מתואר בסרט כאדם רגוע ונינוח, אנטיתזה לכל רס"רי המשמעת והפטריוטים הקולניים. גם אחרי ההפסד המפתיע לשווייץ במשחק הפתיחה, לא שינה דל בוסקה את פילוסופיית הכדורגל שלו ושכנע את השחקנים שזו היתה תוצאה חריגה בלבד. ואכן, ספרד ניצחה את כל שאר משחקיה בטורניר ושחקניה התלכדו למרות המתח והשהות הארוכה מחוץ לבית. תעיד על כך הצורה בה גוננו על השוער איקר קאסיאס וחברתו העיתונאית שרה קרבונרו.

רובינסון התרכז בשני רגעי השיא של הגמר - העימות בין אריאן רובן לשוער הספרדי קאסיאס בדקה ה-61, ושער הניצחון של אינייסטה. גם בכל ההילוכים החוזרים והזוויות, קאסיאס ממשיך להציל ואינייסטה, האיש שכמעט לא נכלל בהרכב הנבחרת, התאבל במשך חודשים על מות חברו ושחקן אספניול דני חארקה ונזקק לטיפול רפואי ופסיכולוגי לאורך כל הטורניר, המשיך להבקיע. אחר כך הוא פשט את חולצת הנבחרת האדומה, וחשף כיתוב לזכר חארקה, לפני שנעלם תחת ערמת השחקנים, כל השחקנים, ולחש בקושי: "אתם חונקים אותי".

על המקום שרתה אווירת פסטיבל לטוב ולרע. הארגון היה לקוי, אך לצופים ניתנה הזדמנות להחליף חוויות עם מנדייטה ועם סטיב מקמנמן, שחקן ליוורפול וריאל מדריד, שהבקיע מול ולנסיה של מנדייטה בגמר ליגת האלופות. חלק מהצופים המקומיים ניגשו גם לרוברטו מרטינז, מאמנה המוערך של וויגן, והודו לו על שירותיו לניקיון הכדורגל האנגלי בעונה שעברה, עם תרומתו לירידתה של ווסטהאם מהפרמייר-ליג. "רק אל תחשבו שאפשר להעתיק את השיטה הספרדית", הזהיר באלגה את הצופים האנגליים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#