בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העיסה הטובענית של הכדורגל הישראלי

המטרה המיתולוגית - להעפיל לטורניר גדול - אינה חשובה. היא נישאת על כפיים משום שתפקידה האמיתי הוא להחליף עבודה רצינית בענף שמנוהל על ידי דמויות מפוקפקות

12תגובות

פרננדז דווקא היה רעיון טוב בתור קיצור דרך. הוא נראה אחרת, נשמע אחרת, הריח אחרת. "אחרת", זה מה שעמד מאחורי ההיגיון להחתים אותו. מה שהיה חשוב להשיג בהחתמתו זה את שלילת המוכר. פרננדז הוחתם כדי לא לעשות את מה שאנחנו תמיד עושים. מה אנחנו תמיד עושים? מקצרים את הדרך. כך שקיצור הדרך "פרננדז" אמור היה לבטל את קיצור הדרך הרגיל, המוכר, המעייף, זה שמוביל אותנו לשום מקום. מינוס ומינוס אמורים היו לגרור פלוס, כי ככה זה במתמטיקה. בסוף הסתבר שהפלוס היחיד הוא שלא ניאלץ לצפות בנבחרת שלנו בזמן היורו.

אני מסכים עם פרננדז, שטוען שהתקשורת לא אוהבת את הנבחרת. אלא שהוא לא מעריך את גודל הבעיה: לא רק התקשורת, גם אלפי אוהדים כבר לא אוהבים את הנבחרת. לייחס לפרננדז את הנזק זו מחמאה גדולה מדי. הוא בסך הכל מאמן בינוני. ספק אם הגרוע שבמאמני היקום היה מצליח לייצר מחסום פסיכולוגי כה מוצק בין העם לבין מי שאמורים לייצג אותו.

רויטרס

הסיבה לתחושת המיאוס קשורה יותר לאווירה שלא תמיד ניתן לייצג במלים, ושמרחפת מעל העיסה "כדורגל ישראלי-התאחדות-נבחרת". משהו במשולש הזה הבאיש עצמו לכדי סלידה וצורך בריחוק. ספק אם אבי לוזון מכיר בכך, אך מתקיים קשר ישיר בין הלגיטימציה שה"כדורגל" בראשותו מאפשר לדמויות כמו תומר סיני, דני לוי, גל חצור, אלי טביב, גומא אגייאר, ארקדי גיידמק וכו', לבין העובדה שערוץ מסחרי ויתר על שידור המשחק אתמול. הכדורגל הישראלי נורה בראשו פעם אחר פעם, ומה שנראה בזמן אמת כירי בבודדת, התברר בהמשך כצרור של תחושת גועל שהתפשטה מהליגה וצפונה, עד שכיסתה גם את נבחרת ישראל.

המטרה המיתולוגית - להעפיל לטורניר גדול - אינה חשובה. היא נישאת על כפיים משום שתפקידה האמיתי הוא להחליף עבודה רצינית ועקבית בענף שמנוהל על ידי דמויות מפוקפקות. המאוויים ליורו או למונדיאל עוצרים התקדמות אפשרית, משום שהם מבקשים לקצר את הדרך כדי להגשים אותה.

אלא שטריקים נחשפים בסופו של דבר, וגם אם הנבחרת תעלה למונדיאל ותנצח איזו בוסניה או מונטנגרו לא יקרה פה כלום, לבד מאורגזמה של כמה ימים בכלי התקשורת, שיזהו אופציה לגריפת ממון על חשבון רגשנות לאומית. אבל מה יקרה אחרי האורגזמה? שוב דני לוי, שוב תומר סיני, שוב גומא אגייאר, שוב אלי טביב?

רויטרס

אין טעם לחבוט באבי לוזון, כי אבי לוזון ראוי להיות יו"ר ההתאחדות לכדורגל. הוא ראוי משום שהוא מייצג את העיסה "כדורגל ישראלי-התאחדות-נבחרת". עדיף שנמשיך להביט בכל יום בגילום המוחשי של העיסה הזאת, כדי שלא נשכח עם מי יש לנו עסק. כשלוזון יוחלף באופן טבעי ביו"ר שאינו מחפש קיצורי דרך, שאינו ממנה אחיינים לתפקידי מפתח, שאינו ממנה כוכבי כדורגל בדימוס למאמני נבחרות רק כי הם כוכבי כדורגל בדימוס, שאינו מונע מרגשנות פטריוטית ריקה, שאינו צועק על שופטים שפוסקים נגד קבוצתו לשעבר - יהיה זה סימן להתקדמות אמיתית, אולי פתח לתקווה.

עד שזה יקרה, אם זה יקרה, נמשיך לממש שנאת זרים על פרננדז, או יחסי סאדו-מאזו מול מאמן ישראלי שיחליף אותו. נמשיך לטעון נגד העיסה ולטבול בה ולהפוך חלק ממנה. הייאוש הופך לעונג כשאין תקווה.

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#