קץ הצ'אנס האחרון של קטש להיות מאמן גדול

מעבר לכדורסל הרע שמציגה קבוצתו, נראה שלקטש כבה הזיק בעיניים. כדי להציל אותו, מישהו צריך לשחררו מעולה של ירושלים

אייל גיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אייל גיל

לפני פתיחת הרבע הרביעי במלחה עלתה ילדה קטנה למרכז המגרש. הכרוז הסביר שהיא נלחמת כבר ארבע שנים במחלת הסרטן. הקהל של הפועל ירושלים עמד ומחא לה כפיים בהתלהבות, אך מאחור הסתתר מסר סמוי שכוון דווקא לאנשים שנמצאו כמה מטרים ממנה - לא משנה אם את ילדה בת שמונה או שחקן כדורסל שחום עור בגובה 2.06 מטר, כאן מעריכים מלחמה. לא משנה אם זה יסתיים בניצחון או בהפסד, לפחות תנסו. השחקנים באדום נראו כאילו הפנימו, וחטפו ריצת 0-6, ממנה המשיכה אשקלון כל הדרך לניצחון.

שלוש דקות לאחר מכן, אותו קהל כבר החל לשרוק בוז. באותם רגעים נראו כתפיו של עודד קטש שמוטות יותר מהרגיל. בסיום הוא לקח אחריות באבי נמניות משויפת וסרב בתוקף לדבר על התפטרות, אבל עיניו זעקו אחרת. גם קטש יודע שהצ'אנס האחרון שלו להיות מאמן גדול מגיע ברגעים אלה לקיצו.

בתחילת המשחק הוא עוד פיזר כמויות חריגות של אנרגיה שלא נראו ממנו בכל העונה שעברה, כאילו נלחם בכוחותיו האחרונים בביצה טובענית. במחצית השנייה כבר נשאב פנימה, נכבה והתיישב על הספסל. אולי הבין שאלה רגעיו האחרונים בקבוצה גדולה, שמכאן זו רק בני השרון או מכבי ראשון. אולי מקום בין שימי לעופר בפאנל של "חמישיות".

עודד קטש

קטש, שבתור שחקן התהדר בארשת טבעית של ניתוק מהסביבה, נכנס בשבועות האחרונים לנירוונה כמעט סטואית. הבטיחו שהשנה הוא השתנה, אמרו שהיום הוא הרבה יותר מקצוען. יותר איש של כדורסל, פחות של בילויים. איש משפחה. אולי הכל נכון, אבל משהו חשוב נותר מאחור - קטש איבד את החדווה. לא שבעבר הוא קפץ לשמים אחרי כל סל, אבל כעת גם הזיק האחרון בעיניים כבה.

עכשיו מישהו צריך לשחרר אותו מהעול, כי לו כבר אין את הכוחות לעשות זאת בעצמו. לא חלילה כדי להציל את העונה של הפועל ירושלים, אלא רק כדי להציל את עודד קטש.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ