בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפנים האמיתיות והמכוערות מאחורי "העממיות"

מאחורי ה"עממיות", ה"צבע" ו"גובה העיניים" של מאיר יצחקי מהפועל רמת השרון שוכנת שכבה תחתונה אלימה, יצרית ומגלומנית, שמעוררת את רפלקס ההקאה. כשהוא פוגש דמויות בעלות מערכת ערכים דומה, אופירה אסייג למשל, מדובר בחגיגה לאוזניים

15תגובות

1. מאיר יצחקי, הבעלים של הפועל רמת השרון, הוא "איש צבעוני". הוא גם "דמות ססגונית". וכן, גם "אחד שמדבר בגובה העיניים". מובן מאליו שהוא "מוסיף צבע לענף", וזה מאוד חשוב כי כדורגל הוא הרי "המשחק של העם", ולכן צריכים "מאיר יצחקים" כאלה, ש"לא עושים חשבון לאף אחד" ו"מדברים תכלס". לא ככה?

ואני זוכר שבתחילת העונה, אחרי איזה ניצחון של רמת השרון, הוא הגיע לאולפן "שער השבת" והתחיל לפזר "עממיות" ו"צבע" ו"ססגוניות", הכל כמובן ב"גובה העיניים" ו"בלי לעשות חשבון". ואני זוכר כמה הנוכחים התלהבו מה"תכלס" הזה, מהפשטות שיושבת לצדם, ושמייצגת את כל מה שהפוך לדמויות כבדות ומחושבות כמו יעקב שחר או מיטש גולדהאר.

ולמרות שפה ושם - בעיקר בחנפנות הכמעט חשודה שלו כלפי ראש עיריית רמת השרון איציק רוכברגר - נשתלו כמה רמזים שהעידו על כך שמתחת לשכבה הראשונית-ולכן-משעשעת, שוכנת שכבה תחתונה אלימה, יצרית ומגלומנית, הראיון הסתיים בסך הכל בטוב. שלמה שרף - עוד אחד שמזדהה עם ראשוניות-משעשעת - הרעיף מלים טובות על האיש הזה, שבלעדיו הרי לא היתה רמת השרון, וכל הכבוד, ולמה לא, ותמשיך ככה, וצריך שיהיו כמה שיותר מאיר יצחקים כאלה.

 

קידר ניר

2. אלא שמאיר יצחקי מגלם את הבלבול הקבוע - בעיקר בכדורגל הישראלי, אבל לא רק - בין "צבע", "ססגוניות" ו"עממיות", לבין התנהגות גסה ואלימה. מהבחינה הזאת, הוא שייך לזן של עמוס לוזון, דני לוי, פרוספר אזגי, תומר סיני וציון ויצמן, אנשים שה"ססגוניות" שלהם היא בסך הכל קליפה דקה ופריכה, ושכל לחיצה קלה עליה חושפת התנהגות מחפירה ותפישת מציאות אגואיסטית.

היחס של יצחקי למאמן הקבוצה מומי זפרן - שחש ברע במהלך משחק ולכן קיבל 16 ימי מחלה עד לבדיקות שיאפשרו את חזרתו למגרשים - הוא התגלמות של אלימות ועיוורון כלפי האחר. העובדה שבנאדם - ולא חשוב אם הוא בעלים, יושב ראש, מנכ"ל, מאמן, אפסנאי, מנקה - מרשה לעצמו לתקוף באגרסיביות כזאת ("מומי היה יכול לשוב, שלא ישחק אותה מסכן") אדם אחר שנקלע למצוקה, מעוררת את רפלקס ההקאה. הקלות שבה יצחקי מדבר חושפת את הקלות שבה הוא חושב. הכל נעשה כמעט בלי פילטר, בלי מסנני תרבות, בלי לקחת בחשבון שיש צד נוסף במשוואה, שהעולם מורכב מעוד בני אדם, ושהם כולם שווים לו, ובוודאי לא פחותי ערך משום שהם "עובדים שלו" או נמצאים תחתיו בהיררכיה של המועדון.

הצד השני של החנפנות הבלתי פוסקת למי שנמצא מעליו - ראש העירייה שלו רוכברגר, שמזרים הרבה כסף למועדון - הוא ההתעמרות במי שנמצא תחתיו, במקרה הזה המאמן שלו. המאזן הכולל בין החנופה להתעמרות זה "מאיר יצחקי".

 

3. לכן היה כל כך מרתק להקשיב לאייטם הרדיופוני שאירע השבוע בתכנית הספורט של אופירה אסייג ב"רדיו תל אביב". מה שקרה זה שאסייג והמנחה שלצדה, דורון ג'מצ'י, העלו את יצחקי על הקו. ומה שקרה זה שאסייג וג'מצ'י חשבו שהבעלים של רמת השרון התנהג בצורה גסה למאמן שלו זפרן. ומה שקרה זה שיצחקי לא היה מוכן לקבל את הדברים ולכן התחיל להתגונן. ומה שקרה זה שאסייג וג'מצ'י לא איפשרו לו להתגונן וקטעו אותו כל הזמן בתוקפנות. ובשלב מסוים, כשנוצר חלון זמן קצר להשחיל מלה, יצחקי התחיל לדבר על המראיינים עצמם. והתחיל לומר דברים כמו "בואו, תקשיב לי טוב, דורון ג'מצ'י הגדול" ו"אופירה, תני לי לדבר, אל תשחקו לי אותה, אתם לא מכירים אותי". ובשלב הזה קרה דבר מעניין מאוד.

מה שקרה זה שאסייג הורתה למפיק שלה להוריד את יצחקי מהקו. ויצחקי אכן הורד מהקו. ולאחר שהורד מהקו, נשאה אסייג נאום תוכחה שמסביר ש"ככה לא מדברים פה" וש"ילמד לדבר קודם כל" וש"עד שהוא לא ילמד לדבר, הוא לא יעלה לשידור". זה היה רגע מאוד מעניין משום שהוא היה אלים במיוחד. להוריד מישהו מהקו בכזאת אגרסיביות, ללא הסכמה, מבלי לומר שלום - זו פעולה שנעשית רק במקרי קיצון. ואולם, המקרה הזה לא היה כל כך קיצוני. יצחקי לא ניבל את פיו ולא אמר שום דבר שמצריך סנקציה אלימה כזאת.

אלא שעבור אסייג זה היה רגע בלתי נסבל. האגרסיביות של יצחקי, המגלומניה שלו, הדיבור הלא מתחשב - כל אלה גרמו לה לרצות להיפטר מהאיש כמה שיותר מהר. היא לא יכולה היתה לשאת את התמונה שנרקמה מול עיניה ולאפשר שהות נוספת במחיצתו. למעשה, אסייג הורידה את יצחקי מהקו משום שהיא לא אהבה לראות את שהשתקף מולה במראה. היא לא היתה יכולה לשאת את האפשרות שיצחקי מגלם בתוכו כמה אלמנטים שקיימים גם בתוכה. היא לא רצתה להעלות בכלל את האפשרות שה"צבעוניות" וה"ססגוניות" וה"דיבור בגובה העיניים" וה"לא לעשות חשבון" וה"תכלס" - כל הדברים שמאפיינים גם אותה - מחביאים מגלומניה, ואגרסיביות, וחוסר התחשבות, אלמנטים שכנראה נמצאים גם בסל שלה. היא הורידה אותו מהקו כדי שתוכל להמשיך לגלם את עצמה בלי רגשות אשמה, בלי לתת לעצמה דין וחשבון, בלי להשתנות.

 

4. האמת היא שמאוד נהניתי להקשיב להתנגשות הזאת. חשבתי שזה קצת כמו מלחמת איראן-עיראק, מהמקרים הבודדים האלה שאתה אומר לעצמך: שימשיכו כמה שיותר. מאז אני חוזר מדי פעם לתכנית, מוודא שחוסר התרבות עדיין כאן. מוודא שאני עדיין חי בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#