בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמה טוב יהיה בשנה הבאה בירושלים?

לא מעט ספקולציות רצות בבירה אודות העונה הבאה בכדורגל ובעיקר על כמות משחקי הדרבי האפשריים. מה דעתכם על שישה דרבים בעונה?

6תגובות

בשבועות האחרונים שמעתי בירושלים לא מעט ספקולציות אודות העונה הבאה בכדורגל. קיימת ציפייה למשחקי דרבי בטדי, ודווקא אוהדי בית”ר מדברים ביותר משמץ של מרירות על האפשרות שקבוצתם תרד לליגה הלאומית, ואולי תתחרה אפילו עם קטמון. יש המייחלים לנוכחות ירושלמית מקסימלית בלאומית: שלוש קבוצות ושישה משחקי דרבי מותחים. אפילו מדברים על היסטוריה ועל הפעם הראשונה.

זה לא בדיוק כך. בתחילת שנות ה-50 שיחקו בימק”א הפועל, מכבי ובית”ר ירושלים באותה ליגה. היו משחקים רשמיים מותחים ובאחד מהם גברה מכבי על בית”ר 2:4 וכך נחרתו שחקניה, יוסף סיאני, משה יאיר (הוא מואיז הקטן של יוסי בנאי) וישראל בק בלבי לעולמים. כאשר מכבי התפרקה במחצית השנייה של העשור עברו כמה משחקניה לבית”ר (סיאני, יששכר בן-אליהו) ואחרים להפועל (מנחם שירזי, נהוראי ויאיר). גם שלושת האחים אמינוף משכונת הבוכרים, משה, אהרון ויוסי, התחנכו במכבי ומאוחר יותר שיחקו במדי בית”ר.

שרון בוקוב

קבוצת ימק”א שיחקה כמובן במגרש שלה, אבל בליגה נמוכה יותר. נהגנו ללכת לכל המשחקים חרף זהותנו האדומה הברורה. אגב, האדום הוא רק תיאורטי, כיוון שבשנים האלה לא היו מדים קבועים להפועל ירושלים שהופיעה לעתים בצבע כחול, לבן ואפילו ירוק. גם הצהוב של בית”ר הוא תופעה מאוחרת יחסית. בעשור הראשון לקיום המדינה הופיעה בית”ר עם חולצות לבנות שעליהן הודפס סמל האצ”ל (רובה ומפת ארץ ישראל השלמה) בצירוף המלים, “רק כך”. בסוף 1957, אחרי עונה סוערת במיוחד, עלתה הפועל לליגה הלאומית הבכירה ונשארה בה בלי בית”ר ובלי משחקי דרבי לאורך 11 שנים ארוכות.

עתה נהנית בית”ר מהבלעדיות, וקשה לדעת אם הסטטוס הזה אכן ייעלם בקרוב. ראיתי את הפועל ביום שישי נגד הפועל רמת גן, ונוכחתי לדעת שיש ללופא קדוש קבוצה נחושה, ושהביקורת נגדו (“זקן”) היתה מופרזת. עם זאת, לא ראינו ברק גדול מול רמת גן המאכזבת ונדמה לי ששחקני מרכז השדה המנוסים והמיומנים כבר נמצאים בשלהי הקריירה היפה שלהם. הקבוצה זקוקה לחיזוק, בעיקר כאשר אדם מזרחי משחק נפלא וראוי לעזרה גדולה יותר. רק אוהדים מעטים מלווים את הפועל וזה כשלעצמו מאכזב. אם הפועל תעלה (וזה עשוי לקרות) היא תצטרך חיזוק מסיבי.

באשר לקטמון, היא נחלה אכזבה ביום שישי מול מכבי עמישב מפתח תקוה, אבל נותרה במקום הראשון בטבלת ליגה א’ דרום. כבר תיארתי כאן בשבוע שעבר את התלאות שצריכה לעבור קבוצה מליגה א’ כדי להעפיל ללאומית. זוהי בושה להתאחדות הכדורגל, אבל קשה להניח שהעוולה הזו תתוקן בזמן הקרוב. הנרי קיסינג’ר הטיף למדיניות של פסימיות זהירה, שרואה בכל שינוי משום סכנה קיומית. נראה שהדברים האלה נכונים מאוד בכל הנוגע לאבי לוזון ולחבריו. אישית, אני מקווה שלעולם לא יהיה דרבי רשמי נגד הפועל ושעד שתגיע השעה לכך כבר נעבור תהליך של איחוד.

אסייג אילן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#