בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא הכל נוצץ

הצורך להתמודד עם הכוכבים הגדולים הפך את המאמנים הטקטיים וההתחפרות ההגנתית לשכיחים מדי. פיפ"א חייבת להציל את הכדורגל

5תגובות

השיפור הטכני העצום שחל ביכולתן של ארבע הקבוצות הטובות באירופה כיום מסנוור אותנו במקצת וגורם להתייחסות אופטימית מדי כלפי מצבו ועתידו של הכדורגל העולמי. ברצלונה, ריאל מדריד, מנצ’סטר יונייטד ומנצ’סטר סיטי שידרגו את היכולת האישית של השחקנים במידה כזו שהן יכלו להתיר את הרצועה הטקטית ולאפשר לכוכבים היצירתיים שלהם להתבטא על כר הדשא להנאתם הגלויה של כל חובבי הכדורגל הטוב. אבל בקבוצות אחרות המצב שונה לגמרי.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

הכורח לבלום כוכבים כמו ליאו מסי, לואיס סוארס, כריסטיאנו רונאלדו, אנדרס אינייסטה, דוד סילבה ואפילו ויין רוני גורם למאמנים ולעוזריהם להשקיע שעות ארוכות בתכנון קרבות הבלימה, שכוללים גם התחפרות עיקשת לא רק בהגנה אלא גם בקישור האחורי. המאמנים הטקטיים האלה זקוקים גם למידה גדושה של מזל. קחו למשל את המאמן האיטלקי של נבחרת אנגליה, פאביו קאפלו. במוצאי שבת הוא הצליח לבלום את העליונות הספרדית המוחלטת על חוטבי העצים ושואבי המים שהוא מלביש במדי אנגליה. שער מקרי לגמרי של קשר צ’לסי פרנק למפארד (שמוציא לבינוניות שם רע), הביא לניצחון של 0-1 לאנגלים אחרי שורה ארוכה של החטאות נוראיות של כוכבי ספרד ובארסה דוד ויה וססק פאבריגס.

אי-פי

התקשורת האנגלית הלאומנית זנחה לחלוטין את לשון ההמעטה ואת ההערכה השקולה, וחגגה את הזוועה של קאפלו בכותרות ענק. למען האמת, אנגליה אינה מסוגלת לזכות בשום תואר ובשום טורניר בינלאומי משמעותי עם חבורת השחקנים העלובה שלה. למעט רוני, אין אפילו אנגלי אחד שיכול לשמש שחקן ספסל בנבחרת ספרד. זוהי המסקנה האמיתית מהפיאסקו בוומבלי.

אבל ניתן לבלום את הטובים, כפי שנבחרת בוליביה עשתה למסי, וכפי שנבחרת בוסניה עוללה לרונאלדו במשחק הראשון ביניהן. הכדורגל העולמי כיום מאוד מקוטב, ולכן קשה יותר ויותר לשאוב הנאה כלשהי מהמשחקים. גם מטורפי כדורגל אמיתיים כמוני מוצאים את עצמם משועממים במשחקי ליגה אירופיים וגם בהתמודדויות בין נבחרות מהדרג הבינוני. רק אוהדים מושבעים של קבוצות ספציפיות ימצאו עניין במשחק ליגה בין וולבס לבין סטוק סיטי, למשל. בשנים האחרונות עקבתי אחרי ווסטהאם יונייטד שלי בייאוש גמור ואף הודיתי ביני לבין עצמי שבלי האינטרס החד משמעי וחסר הפשרות שלי בקבוצה ובכל מה שהיא מסמלת בעבורי, הייתי מת משעמום. למזלי אני גם אוהד ותיק של ברצלונה (לא רק מסיבות ספורטיביות), אבל מה יקרה אם תחול גם שם הידרדרות מסיבה כלשהי?

אי-פי

הקיטוב הוא אכן עובדה מוצקה וכלי התקשורת מאפשרים צפייה קבועה בארבע הגדולות באירופה, ולעתים ניתן ליהנות גם מסגנונן של קבוצות אחרות, בעיקר בצרפת ובספרד. לא נותר לנו אלא לחפש את הדרך לפגוע ביכולתם של מאמנים הגנתיים לשבש את הכדורגל האמיתי שמציגות הקבוצות ההתקפיות. ההתמקצעות של שחקני צמרת צעירים, וחיפוש כוכבי על שישברו את הבונקר חייבים להיות מתוגברים על ידי חקיקה מזורזת של פיפ”א, שתעודד את הטובים ותרסן את הרעים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#