בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבמאי הכושל של הדרבי התל אביבי

הסרט ששמו הדרבי התל אביבי מוקרן שוב ושוב בשידור חוזר, במה שנראה כבר כהתערבות של כוח עליון בדרך לסוף הידוע מראש

7תגובות

מעולם לא היה סרט אליו הגיעו כל כך הרבה צופים רק כדי לראותו שוב ושוב ושוב ובכל פעם מחדש לקוות שהסוף יהיה שונה, שהפעם המציאות - או הפנטזיה - תכתוב תסריט חדש. מעולם לא התאכזבו רבים כל כך פעמים רבות כל כך מהציפייה לסרט אחר, עם חידושים, עם תפניות בעלילה, אפילו עם מוזיקת רקע אחרת. כבר 15 שנים שהצופים הצהובים מקבלים את אותו הסרט, אבל מפעמת בהם התקווה שהפעם הסוף יהיה שונה, ממש כמו ב"ראן לולה, ראן". ברוכים הבאים לדרבי התל אביבי, ספוילר: כבר ראיתם את הסרט הזה.

זהות השחקנים בסרט הזה לא משנה, מה שחשוב זה התפקיד. כך, זה לא באמת חשוב אם זה אלי גוטמן או דרור קשטן שעומדים על הקווים; פאצ'לקה, באדיר או שמעון גרשון בתפקיד הנוגח מבעיטה חופשית; הבחור הרזה שיסובב את כל ההגנה הצהובה יכול להיות ערן זהבי, גילי ורמוט או אפילו אלרואי כהן. אצל מכבי זה לא משנה מי לובש צהוב, בכל מקרה הם מלוהקים לתפקידי הניצבים.

שרון בוקוב

צ'ארלס בוקובסקי, מגדולי הסופרים והמשוררים האמריקאים ואחד מגדולי הלוזרים שהכוכב הזה ידע, בוודאי היה יכול להזדהות עם האוהדים הצהובים. בוקובסקי היה ידוע בחיבתו להימורים במסלולי מירוצי הסוסים - באותה מידה הוא היה ידוע גם כאחד שאיבד את מרבית כספו שם. כאשר המעטים הקרובים לו ביקרו אותו על אורח חייו, הוא השיב שאחרי הפסד כואב במסלול הוא מרגיש חרא, אבל זה מעולה, כי לפחות הוא מרגיש משהו - מה שאחרים היו מוכנים להרוג בשבילו. אוהדי מכבי היו מוכנים להרוג כדי להרגיש טוב אחרי דרבי, אבל לא רחוק היום ששמחת הניצחון האדום בדרבי תהפוך לעוד ניצחון צהוב בכדורסל - לא יותר מאנחת רווחה על ההימנעות מההפסד - כי כשמפסידים - מרגישים. זה הדלק שמניע את המכביזם, זה שמביא אותם לראות את אותו הסרט שוב ושוב.

אותו מכביזם שידע ערב המשחק ששום דבר לא באמת השתנה, שלא משנה כמה דגלי ענק יפרשו וכמה מעט כרטיסים יפרישו לאוהדי הפועל - הקבוצה לא באמת תנצח. השער השני השתיק אותם עד כדי כך שהם לא הצליחו להשתחרר מהמועקה גם אחרי שריקת הפתיחה למחצית השנייה. הדממה ביציעים הצהובים עמדה כפיל במרכז המגרש. השחקנים לא שאלו את עצמם איפה האוהדים, כי זה לא באמת משנה, הם לא יכולים לתת יותר בכל מקרה.

שרון בוקוב

האירוע הדרמטי במשחק התרחש בדקה ה-68 כשהקהל הצהוב התעורר רק כדי לשאוג את שמו של לא אחר מאשר גל אלברמן שנשלח למערכה במחצית אחרי שלא ראה מגרש כמה שבועות טובים. אלברמן גלש, נלחם, הכניס קטנות לשחקני הפועל וניסה להניע כדור לעומק ולא לרוחב - או בקיצור עשה את כל מה שמדוניאנין, שבאופן מדהים איטי הרבה יותר מהאינטרנט האלחוטי באצטדיון, לא עשה לאורך 90 דקות. אלברמן הרוויח את הקריאות ביושר. אין ספק שבשבועות הקרובים הדי שאגת שמו יחזרו לבלומפילד כמו הד הקורא לאיוניר לחזור לערוץ הספורט.

אבל שוב, זה לא באמת משנה מי יעמוד על הקווים של הצהובים בשידור הבא של הסרט, כי הרי לא המאמן הוא הבמאי. מעורב בזה לא פחות מאשר כוח עליון, את זה כל מכביסט יגיד לכם. גוד איז א-דיג'יי? כבר לא, הוא עשה הסבה לבימוי.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#